Categories
פלסטיק

תערוכה: נירנברג 2020- גרין טויס \ גרין ווש

יריד הצעצועים השנתי בנירנברג אשר הסתיים בשבוע שעבר הוא אחד מאירועי תעשיית הצעצועים הגדולים בעולם, השנה השתתפו ביריד כ 2900 מציגים מ 68 מדינות אשר הציגו כמליון מוצרים. 

הריכוז הגדול והתצוגה הפומבית הופכים את היריד  להזדמנות טובה לקבל מבט על של התעשייה, כזה המאפשר לחשוף תבניות ודפוסים במאקרו.

Photo: Spielwarenmesse

בין המגמות הבולטות והמוצהרות השנה בלטה במיוחד מגמת הקיימות- מעין הרחבה ופיתוח של הרעיון האקולוגי שקיים בה כבר לפחות מאז שנות השמונים.

הנטייה של תעשיית הצעצועים בשנים האחרונות לנושא הקיימות קשורה בין השאר למעורבות ההולכת וגדלה של ילדים בנושא משבר האקלים. הילדים, אשר נתפסו בעבר כצרכנים פסיביים של צעצועים הפכו בעשורים האחרונים לכח פוליטי וכלכלי משמעותי.

צעצועים ירוקים ומחשבות על העתיד
מהפוסטרים והפרסומים אשר ליוו את היריד והאתר הרשמי
Photo: www.spielwarenmesse.de

באוגוסט 2018 יזמה גרטה טונברג, שהיתה אז ילדה בת 15, הפגנה בנושא ההתחממות הגלובלית מול בניין הפרלמנט השוודי.
בשנה זו כבר היתה בעולם מודעות רבה לנושא שינויי האקלים והאחריות של האדם לנושא, אולם ההפגנה של גרטה החלה גל מחאה אשר הייחודי בו הוא היותו מחאת ילדים. הילדים בגל ההפגנות שהחלה גרטה הם המפגינים, המוחים, יוזמי המחאה והשובתים.

המעורבות של ילדים בנושא אינה מפתיעה, לא ניתן להפריד את הקשרים בין משבר האקלים העולמי לילדות. מטבעו של משבר זה הוא משבר שנוצר על ידי מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות כיום, אך השפעתו תהיה על העולם העתידי, בו צפויים הילדים של היום להיות המבוגרים אשר יאלצו להתמודד עם המחיר.  בנוסף, הטבע והמדע נתפסים בתרבות המערבית כנושאים הקשורים לילדים וישנה נטייה ללמד את הילדים לשמור על הטבע, להיות עדינים לבעלי חיים ולהגן על הסביבה.

פרדריקה טוט, אנליסטית המתמחה במחקר תעשיית הצעצועים טוענת כי המגמה הכללית של סלידה מתעשיית הפלסטיק המזהמת, כמו תעשיית הבקבוקים, השקיות והכלים החד פעמיים, עברה לאחרונה גם לעולם הצעצועים.
מה שהתחיל כגל עולמי של סלידה משימוש בכלים חד פעמיים וקשיות שתייה, נכנס כעת גם לבתים, כאשר חדר הילדים, בו החפצים שורדים זמן קצר מאד באופן יחסי, סומן כאיזור בבית המייצר הרבה פסולת מסוג זה.

כשחושבים על זה, הקשר בין צעצועים לחפצים חד פעמיים אינו מאד רחוק ויש לו כמה סיבות.
צעצועים הם חפצים המיועדים לצרכנים אשר משתנים מהר מאד, החלוקה הגילית הפנימית בתוך שוק הצעצועים הופכת את הצעצועים לבלתי רלוונטיים בידי ילד תוך זמן קצר. העובדה כי צעצועים רבים כיום מבוססים על תכנים טרנדיים חולפים כמו סדרות טלויזה, מבטלת את האפשרות להעבירם הלאה בתום תקופת זמן זו.
החיבור התרבותי בין צעצועים לחגים, ימי הולדת, ביקור קרובים ולמעשה כמעט כל אירוע בו מעורבים ילדים, הפך אותם למתנה נפוצה (וזולה) שילדים מצפים לה באירועים שונים, מה שהגביר את הכמות היחסית שלהם בבתים אשר לא מסוגלים להכיל אותם.

במוזיאון הצעצועים ההיסטורי בנירנברג, בויטרינה המוקדשת לשנות ה- 90 מוצגים הצעצועים בערימה המדגישה את הפיכתם באותו עשור למצרך נפוץ מידי, זול, ומזהם.
צילום: שלומי איגר

לכל זה מתווספת התופעות הגוברות מן השנים האחרונות של צעצועי ההאספנות וה UNBOXING- צעצועים אשר חווית הגילוי שלהם ופתיחת האריזה היא חלק מרכזי (ולפעמים כמעט יחיד) בחוויית השימוש, מה שהופך אותם להיות צעצועים מרובי אריזות, בעלי אריזות גדולות באופן לא סביר לגודל הצעצוע או בעלי אריזות מתוחכמות ומרובות חומרים, אשר אינן ניתנות למיחזור.

טוט טוענת כי הסלידה מפסולת הפלסטיק של התעשייה אינה נשארת בגדר האמירה בלבד וניתן לזהות מגמות ברורות של צמצום, בשלב זה דווקא בצד הקניינים, אשר מפחיתים באופן ברור את מבחר הצעצועים המוצגים בחנויות שלהם. בתעשייה המבוססת בשנים האחרונות על ריבוי והתחדשות שינויים אלו מעמידים בפני החברות אתגר עצום ועליהן למצוא מענה הולם לתופעה, אשר מתרחשת במקביל למשברים נוספים בענף, כמו למשל ירידה בנאמנות הלקוחות למותגים גדולים.

את התגובה של התעשייה ניתן להרגיש בכמה מישורים, חלקם נשארים במישור השיווקי- שינויים באופן בו מוצגים המוצרים או מתווכים, לרוב ללא שינוי מהותי בצעצוע עצמו וחלקם מהותיים יותר ובאים לידי ביטוי בשינויים עמוקים בצעצועים, באריזות, במודלים הכלכליים או בחומרים מהם הצעצועים עשויים. 

הכניסה לביתן חברת "האבה" הגרמנית
צילום: שלומי איגר

שינוי השיח

המישור המורגש ביותר של השינוי הוא המישור המילולי והשיווקי. השימוש הרב במונחים כמו “טבעי”, “ירוק”, “ידידותי לסביבה” ועוד, אינו חדש, אליו הצטרפו לאחרונה ביטויים כמו “מיועד לשימוש חוזר”, בעיקר כאשר החברות מתייחסות לאריזות הרבות והמורכבות של המוצרים שהפכו השנה לכלי האחסון שלהם כאשר אינם בשימוש. גם התכנים והתמות של הצעצועים ממשיכים בנטייה שלהם לכוון הירוק ואפשר לראות מוצרים המספרים בצורה ברורה ומילולית את התוכן הירוק, כמו למשל צעצוע הגרירה של חברת EverEarth אשר מלבד היותו עשוי חומרים טבעיים וממוחזרים, הוא מדמה משאית מיחזור, מה שכביכול הופך את החוייה הקוגניטיבית של התאמת הצורות הקלאסית מעולם צעצועי הפעוטות לחוויה חינוכית של מיון פסולת לצורך מיחזור.

Photo: EverErth, Spielwarenmesse eG

בובות הפרווה חוזרות ליער

מאז המצאת הטדי בר במאה ה- 19 השוק של בובות הפרווה השתכלל והתפתח ונוצרו בו שלל דימויים ומוצרים, אשר כמו דובון הטדי החמוד והרך, הלכו והתרחקו מן האמת הזואולוגית והאנטומית המאפיינת את החיות אותן הם מייצגים.
בתערוכה השנה ניתן היה להבחין בצורה די ברורה של מגמת החזרת בובות הפרווה ממרחב חדר הילדים הרך והמסודר אל המרחב הפראי, ממנו כביכול באו.

הביטוי העיקרי היה באופן הצגת בובות הפרווה, אשר גם אם אינן השתנו בפני עצמן, רבות מהחברות בחרו השנה להציגן בתפאורות “טבעיות” הכוללות הרבה דימויי טבע פראי, עצים צמחים ובעיקר הרבה צבע ירוק. בהתאמה, גם המילה “WILD” שלטה בטקסטים שליוו את הביתנים בהם נשלחו חיות הפרווה הרכות אל מרחבי הפרא.

נופים פראיים בתצוגה של חברת
Hansa
צילום: שלומי איגר

צמחייה פראית על הקונסטרוקציה בביתן של
Sigikid
צילום: שלומי איגר

נופים ארקטיים והתייחסות למינים בסכנת הכחדה בביתן של חברת
Kosen
צילום: שלומי איגר

גם צעצועי החיות הקשיחים, המשיכו במגמה שמלווה אותם בשנים האחרונות והיא שיוכם לתחומי הזואולוגיה והמדע. חיות הפלסטיק הקטנות שמקורן בחיות עץ מן המאה ה-19 נמכרות בעשורים האחרונים בסטים בעלי אוריינטציה מדעית המחלקים אותן בחלוקה זואולוגית לאיזורי המחייה שלהן, כגון חיות ג’ונגל, חיות ים וכו’. בשנים האחרונות נוספו לסטים האלו סימולים של גופים פופולריים מתחום מחקר הטבע או הגנת הסביבה כגון הנשיונל גאורפיק, דיסקברי וWWF וכך הם קיבלו מעבר למשמעות החינוכית גם משמעות ירוקה.

חיות ריאליסטיות וסטים של משחקי "הצלת חיות בר" של חברת
Schleich
צילום: שלומי איגר

שינויים מהותיים

לצד השינוי התפיסתי הבא לידי ביטוי בצורה החזותית או הרעיונית של שוק הצעצועים, תגובת השוק למחאת הילדים נראית גם במגמות עמוקות יותר הקשורות לתעשייה ולכלכלה.
מגמת השינוי בולטת בעיקר בהצהרות של רבות מענקיות הצעצועים על צמצום הפלסטיק במוצרים, צמצום הרכיבים המתכתיים בחלקי הפלסטיק וצמצום האריזות.

חברת לגו נמצאת בעיצומה של מהפכה ירוקה שהחלה בשנת 2015 הכוללת בין השאר הקמת תחנות רוח ליצירת חלק קטן מן האנרגיה שצורכים מפעליה ממקורות מתחדשים ומחקר בפולימרים חדשים במטרה להחליף את ה ABS המזהם ממנו עשויות אבני הלגו.
בסוף השנה שעברה החברה הכריזה לראשונה על יציאת סט משחק שלם העשוי מפולימר המופק מקנה סוכר.

חברת האסברו הענקית הכריזה לאחרונה באופן רשמי כי החל מתחילת שנת 2020 החלה בתהליך צמצום רכיבי הפלסטיק באריזות שלה, הכוללות כמו בשאר החברות בתעשייה כמויות עצומות של אזיקונים, שקיות ניילון, גומיות, חבקים, חלוניות שקופות וציפויי ניילון אשר מטרתם היחידה היא לרוב העצמת המראה של המוצר על גבי האריזה או הגדלת האריזה סביב המוצר מתוך צרכים שיווקיים. הפומביות והרשמיות של ההצהרות בהחלט משאירות מקום לאופטימיות.

Photo: Lego

צעצועים מפלסטיק ממוחזר ומפולימרים צמחיים אינם תופעה חדשה אך ניתן להרגיש את העלייה בכמויות המוצרים מסוג זה ואת המאמץ של חברות רבות להצטרף למגמה.

הרבה מן החברות המייצרות מוצרים העשויים מהחומרים החדשים אינן בהכרח רוצות להתפס כחברות נישתיות של מוצרים “ירוקים” או “אקולוגיים” אלא להיות מותגי מיינסטרים רגילים הפונים לקהלים גדולים ועשויים מחומר ממוחזר. עובדה זו יוצרת מוצרים חדשים שמעלים שאלות חדשות על קיימות, כמו קו מוצרים חדש עשוי ביו-פלסטיק של חברת קליין (KLEIN) הגרמנית שבין הצעצועים בו ניתן למצוא גם סלסלת קניות עשויה ביו-פלסטיק, עמוסה במצרכים מיניאטוריים המאפשרים משחק ב”קניות” המעודד את תרבות הצריכה.

שופינג ירוק
Photo: Klein

גישה אחרת למיחזור פלסטיק בצעצועים היא צעצועים המעודדים שימוש חוזר בפסולת ממוצרים אחרים. מחברים ואביזרים המיועדים ליצירה על ידי שימוש חוזר בפסולת אינם חדשים בעולם הצעצועים ויש להם היסטוריה ארוכה עם הצדקות סביבתיות, חינוכיות או כלכליות, אולם בשיח החדש בו הפוקוס הוא על הנזק שיוצרת תעשיית הצעצועים לעולם, מקבלים מוצרים אלה משמעות אחרת וחוזרים לקדמת הבמה.

מחברים לבניית צעצועים מפקקי בקבוקי שתייה
Photo: Clip It

רעיונות כלכליים מורכבים יותר מתקיימים גם כן  וחברות כמו Orchard Toys מציעות לשלוח חלקי חילוף לרכיבי משחק שאבדו או התקלקלו וקיימים אפילו רעיונות קיצוניים יותר כמו חשיבה על כלכלה מעגלית והאפשרות ליצור מערכות בהן החזרת הצעצועים ליצרן היא חלק מהשימוש במוצר, אולם בשלב זה רק בצורה נסיונית או כאקטים פרסומיים כגון חנויות פופ אפ.

מול כל זה ניתן כמובן גם לזהות מגמות הפוכות. גם חברות שיצאו בהצהרות ירוקות וגם כאלו אשר באופן מסורתי נתפסות דווקא כמינימלסטיות ולא מייצרות פסולת הצטרפו מלבד למגמה הירוקה גם לטרנד האספנות והאנבוקסינג הסותרים את המגמה. חברות כמו לגו ופליימוביל הציגו השנה בתערוכה לצד קו המוצרים המסורתי שלהם גם קו אנבוקסינג, בולט במיוחד הוא זה של חברת פליימוביל, הפונה באופן מובהק לבנות ועוסק באופנה ואביזרים ומגיע ארוז באריזה גדולה, מאד לא אופיינית למותג, בה כל אביזר ארוז בנפרד באופן המעצים את חוויית הגילוי של האביזרים המיניאטוריים השונים.
מה שעשוי להתפס כמוסר כפול הוא בעצם תזכורת לעובדה שכמו אספנות ואנבוקסינג, גם הקיימות והמגמה הירוקה אינן רק עמדות פוליטיות ומדעיות, הן גם טרנד שיווקי שמביע את התגובה של השוק לעניין הגובר של הילדים בהתחממות הגלובלית, כמו כל טרנד אחר.

קו מוצרים חדש של פליימוביל. אריזות גדולות ומרובות חלקים לחשיפה הדרגתית ומפתיעה של האביזרים
צילום: שלומי איגר

אבל, דווקא במקרה זה שווה להיות אופטימיים, הערך של התייחסות ענקי התעשייה לנושא הסביבתי, שטחי וסמלי ככל שיהיה, הוא לא דווקא בפתרונות שהם מציעים אלא בהעלאת הנושא לתודעה.
לצד חברות הענק שיכולות ליצור תכנים סותרים במקביל, ולייצר צעצועים ברי קיימא לצד צעצועי אספנות מרובי אריזות וקצרי חיים, מתקיימות גם חברות קטנות יותר שצריכות לבחור צד. התודעה הצרכנית וקריאתם של הילדים לשינוי יאלצו, אולי, את החברות הבינוניות והקטנות לעמוד בסטנדרט החדש שקבע השוק ובכך ליצור את התשתית לשינוי מהותי יותר.

Categories
המאה ה20 פלסטיק

תערוכה: משפחת קוסטר

אחד המשחקים הזכורים לי מהילדות הוא מגדל ליצנים המבוסס על מודול שטוח בדמות ליצן, החוזר על עצמו פעמים רבות. החלקים הצבעוניים, ככל שזכור לי, לא היו שמורים באריזתם המקורית כך שלא ידעתי את שם המשחק. עם המשחק הזה העברתי שעות רבות, ללא תהיות, המעסיקות אותי היום, על מהו מקור הקסם, אשר איפשר את אותן שעות של הנאה.

לפני מספר שנים הלכתי בפעם הראשונה לסטודיו של אורה ותיאו קוסטר (תיאורה), לפגישה עם בניהם בועז וגדעון, הופתעתי לראות בין עשרות המשחקים בתצוגה, את מגדל הליצנים אשר עד אותו רגע היה מבחינתי זכרון ילדות, חפץ שלכאורה תמיד היה שם. כילד, לא תהיתי אף פעם מהיכן הוא ומי המציא אותו.

מגדל הליצנים "אחד יותר מידי". תיאורה
גלריית החווה, חולון
צילום: שלומי איגר

אותו מגדל ליצנים, למעשה מודל מוגדל שלו, עומד באחד החללים בתערוכה ‘ממציאים לנו משחקים: אורה ותיאו קוסטר’, המוצגת בימים אלו בגלריית החווה בחולון.

התערוכה אותה אצרה חנה הרצמן מסכמת מעל חמישה עשורים של עשייה של הזוג אורה ותיאו קוסטר. באופן סמלי ולא מתוכנן, נפתחה התערוכה כחודש לאחר פטירתו הפתאומית של תיאו והפכה בכך באופן בלתי רשמי גם לתערוכה לזכרו.

אורה ותיאו המציאו עשרות רבות של משחקים וצעצועים עליהם גדלים דורות של ילדים בארץ ובעולם, כאשר גוף היצירה שלהם מכסה מגוון עצום של תחומים בתעשייה, ממשחקי חשיבה וקלפים ועד לצעצועי הרכבה.

בין המשחקים הרבים אורה ותיאו אחראים גם על כמה מהכותרים המצליחים בעולם, המוכר מביניהם הוא ככל הנראה “נחש מי?” האלמותי.

דגם מוגדל של המשחק "אחד יותר מידי". תיאורה
גלריית החווה, חולון
צילום: שלומי איגר

אורה ותיאו התחילו את דרכם העצמאית בשנות ה- 60 בהקמת חברה בשם ‘מתת’, אשר היתה חברה של מוצרי קידום מכירות ומזכרות לחברות. באופן לא מפתיע ‘מתת’ הוקמה על בסיס משחק לוח המשוחק על מפת ארץ ישראל אותו פיתחה אורה לחברת ‘דלק’ כמתנה לעובדים לחג. אך מתת כאמור היתה חברה של מוצרי קידום מכירות ולא חברת משחקים.

את חברת תיאורה (ששמה הוא חיבור בין שמות בני הזוג) הקימו ב 1965 מתוך החלטה להתמקד בעולם הצעצועים והמשחקים. ההרמוניה המוצלחת ביניהם מתוארת תמיד בחלוקה לתחומי אחריות- כאשר תיאו, מעצב, פסל, ואיש מלאכה מוכשר היה אמון על הפיתוח הטכני והיישום, ואילו אורה אחראית לרוב על ההמצאה, החוקים והבנה ורגישות לעולמם הפנימי של המשתמשים, הילדים. כיום פועלים בחברה גם שני בניהם של אורה ותיאו, בועז וגדעון קוסטר, המביאים גם הם, כל אחד, את תכונותיו הייחודיות לתהליך.

בהיותם בין החלוצים בתחום המצאת המשחקים בישראל, הפך ביתם של אורה ותיאו למוקד עלייה לרגל לכל ממציא משחקים וצעצועים ישראלי (ויש רבים כאלה) אשר יצאו כולם מלאי השראה ומוטיבציה מן הפגישה.

מודל ומוצר, פאזל רכבת חיות. תיאורה
גלריית החווה, חולון
צילום: שלומי איגר

אחת ההמצאות הראשונות של הזוג קוסטר כחברת תיאורה, ה ICETIX, מהווה דוגמה נהדרת לחשיבתם המקורית וליכולת לזהות פוטנציאל משחקי ולתרגם אותו בצורה נכונה לכדי מוצר. ה ICETIX הוא מקל ארטיק מפלסטיק, המבוסס על התובנה כי מקלות ארטיק משמשים ילדים ליצירה, לבנייה ולמשחק. מתוך תובנה זו פיתחו תיאו ואורה מקל ארטיק המיועד להרכבה ומאפשר יצירה של מבנים שונים. ההמצאה אשר נמכרה בשנות ה- 70 לחברת שלגונים אמריקאית הפכה לסיפור הצלחה ומיליארדי (!) השלגונים בעלי מקל ה ICETIX שנמכרו איפשרו לתיאורה להמשיך להמציא ולפתח עשרות רבות של משחקים.

בית בנוי ממקלות
ICETIX
גלריית החווה, חולון
צילום: שלומי איגר

מלבד ההזדמנות לראות את גוף העבודה המרשים מבחינת הכמות, חלק נכבד מהתערוכה מוקדש לתהליכי היצירה. מודלים, וסקיצות המוצגים בחלל מאפשרים הצצה אל התהליך אשר לרוב נסתר מעיניי הציבור החשוף לתוצרים התעשייתיים. איורים בעפרון צבעוני על קלפים גזורים, דסקיות מאוירות על מקלות קרטון, מגזרות נייר וקרטון ביצוע, כולם מהווים תזכורת לעבודה הקשה, לזיעה ולאהבת החומר, הניסוי והטעייה וכן הכשלונות הרבים, נחלתם של הממציאים המאפשרים את הקסם, אליו נחשפים הצרכנים הפוגשים את התוצר המוגמר.

מודל מאויר לפאזל קוביות. תיאורה
גלריית החווה, חולון
צילום: שלומי איגר

מודל מאויר לפאזל. תיאורה
גלריית החווה, חולון
צילום: שלומי איגר

דיסקיות מאוירות על מקלות קרטון. סקיצה למשחק. תיאורה
גלריית החווה, חולון
צילום: שלומי איגר

מודל וגרסאות שונות של משחק ה"מג'ימיקסר" האייקוני. תיאורה
גלריית החווה, חולון
צילום: שלומי איגר

אם אפשר בכלל לאפיין רפרטואר של יצירה בלתי פוסקת הנמשכת כבר מעל לחמישה עשורים, אני חושב שביצירה של תיאורה מתקיימת פשטות, במובן הכי חיובי שלה. הפשטות, המתחילה מעקרון משחקי נהיר ומתממשת בעיצוב תכליתי ובשימוש נכון במגוון של חומרי גלם, היא המפתח ליצירת מוצרים על זמניים, היכולים לשרוד שינויים תרבותיים ולהמשיך להתעדכן מעת לעת למשל על ידי שינוי של טכנולוגיה או חומר גלם.

ביטוי נוסף לאותה פשטות הוא כי בניגוד למשחק מפת ארץ ישראל אותו עיצבה אורה בתחילת דרכה והיה מקומי באופן מובהק, את המשחקים בהמשך דרכם של תיאורה מאפיינת דווקא אוניברסליות, פנייה למכנה משותף ילדי ללא אפיונים מקומיים או מגדריים מובהקים.

חלקי פלסטיק לבניית רכבת מפחיות שתייה. תיאורה
גלריית החווה, חולון
צילום: שלומי איגר

מבחינה היסטורית, היצירה של תיאורה, מכסה פחות או יותר את תור הזהב של תעשיית המשחקים המודרנית, אשר הלכה והתעצמה במחצית השנייה של המאה ה- 20. הרבה מהתפיסות, והתיאוריות אשר נראות לנו היום מובנות מאליהן בנוגע לצעצועים ומשחקים, החיבור בין משחק לחינוך והבנת חשיבותו של המשחק ומקומו בחיי הילדים התהוו ונכתבו במהלך השנים האלו. התובנות שהביאה אורה לתהליך, אשר חלקן נאספו לספרים בנושא משחק, היו מקוריות בזמנן ולא תמיד מבוססות על תיאוריות קיימות, כך שהחלוציות התבטאה גם במישור התיאורטי. שילוב התכונות הייחודי של בני הזוג הכולל חשיבה מקורית, יכולת הפשטה, רגישות, יכולות טכניות וככל הנראה גם המון סבלנות ואופטימיות, יצר את התמהיל המיוחד הזה, אשר מוכיח את עצמו כבר חצי מאה והיד עוד נטויה.

מודל מאויר למשחק "נחש מי". תיאורה
גלריית החווה, חולון
צילום: שלומי איגר

איורים לדמויות המשחק "נחש מי" משנים שונות. תיאורה
גלריית החווה, חולון
צילום: שלומי איגר

“ממציאים לנו משחקים: אורה ותיאו קוסטר”.
אוצרת: חנה הרצמן.
גלריית החווה, חולון.
התערוכה תוצג עד ה 30.8.19.
שעות פתיחה:
ימים ד’, ה’ – 17:00 – 20:00
ימים שישי ושבת – 10:00 – 14:00

הכניסה לגלריה ללא תשלום.

Categories
ארצות הברית ברית המועצות המאה ה20 יפן מתכת פלסטיק צעצוע מכאני

צעצועי חלל

לחלל החיצון, חלליות, אסטרונאוטים וכוכבי לכת רחוקים יש תפקיד מרכזי בתרבות הילדים והחיבור בין ילדים לחלל נראה לנו כיום כמעט טבעי.

אולם מדע האסטרונומיה לא היה מאז ומעולם תחום דעת הקשור לילדים או אפילו מונגש להם.

שלמה מימון, פילוסוף יהודי בן המאה ה-18 כתב בשנת 1793 ספר זכרונות אוטוביוגרפי, בו סיפר בין השאר על חוויתו כילד יהודי בן שבע בליטא כאשר נתקל לראשונה בספר אסטרונומיה:

“כאן נפתח לפני עולם חדש ואני התחלתי להגות בו בשקידה מרובה ביותר. דמו בנפשכם ילד בן שבע, שלא ראה ולא שמע מימיו דבר מגופי יסודותיה של תורת החשבון, ופתאום נזדמן לפניו ספר אסטרונומי, שמושך אליו את תשומת ליבו ואין איש שהיכולת בידו להורותו הוראה כלשהי במקצוע זה (לאבי אסור היה לי לגלות את תשוקתי למדע זה, ולא עוד אלא שהוא בעצמו לא היה ביכולתו לתת לי לקח בזה) – כמה הלהיבה מציאה זו את רוחו הצמאה למדעים! …כיוון שכל היום היה מוטל עלי להתעסק אך בלימוד הגמרא ואסור היה לי לקחת ספר אחר בידי, קבעתי את הערבים לחקירותיי האסטרונומיות.”

אמנם מימון מתאר ילדות בבית יהודי במאה ה-18 אבל העובדה שספרי האסטרונומיה בתקופתו לא היו מובנים לקהל הרחב ובוודאי לא היו מונגשים לילדים, מהווה תיאור נאמן לגבי האסטרונומיה לאורך רוב ההיסטוריה. למעשה הדימוי הקושר בין ילדים לחלל כפי שאנו מכירים אותו היום במערב התרחש רק במהלך המאה ה-20, בעידן החלל.

הסבר על מערכת השמש, מתוך אטלס אוניברסיטאי חדש, הוצאת יבנה, 2007
צילום: שלומי איגר

“עידן החלל” (Space Age) היא התקופה שבה התקיים מירוץ החלל בין ארצות הברית לבין ברית המועצות ובמהלכה התרחשו מרבית השינויים הטכנולוגיים המשמעותיים ביותר בנוגע למסעות בחלל. לרוב מייחסים את יריית הפתיחה של התקופה לשיגורה של החללית ספוטניק 1 על ידי ברית המועצות בשנת 1957.

הספוטניק, צעצוע תלייה, ברית המועצות, שנות ה-60.
צילום: שלומי איגר

המירוץ לחלל הושפע מאד מן המלחמה הקרה ולכן הביא איתו בין השאר קונוטציות שליליות כמו החשש מפני הנשק הגרעיני ומחשבות על האפשרות של פלישה לכדור הארץ על ידי חייזרים. אולם השפעתו המרכזית על האנושות היתה בעיקר משב רענן של אופטימיות והשראה לגבי האפשרויות המדעיות והטכנולוגיות הבלתי מוגבלות שחקר החלל והמסע בו עשויים להוליד.

חייזר בצלחת מעופפת, שנות ה-60
מוזיאון הצעצועים באנטליה, תורכיה
צילום: שלומי איגר

לעידן החלל היתה השפעה רבה על התרבות ורבים מהתוצרים התרבותיים של התקופה פנו לילדים. אולם בשונה ממה שניתן לחשוב, פנייה זו לא היתה רק תגובה ספונטנית לעניין שגילו ילדים לנושא, אלא היתה בין השאר תוצר של חיבור הנעשה באופן מלאכותי, או לפחות באופן מודע, והיו לו גם מניעים מדיניים ופוליטיים.

החשש בארצות הברית מפני פיגור אחרי ברית המועצות במירוץ יצר שינויים קיצוניים באופן הוראת המדעים בארצות הברית. חוק “חינוך לבטחון לאומי” שנחקק בשנת 1958 הציף את מערכת החינוך בתקציבים שיועדו לנושא. באופן אירוני המירוץ לחלל אשר יצר את המוטיבציה לשינוי, הפך למעשה להיות הכלי שדרכו מקדמים את הוראת המדעים על ידי “חינוך חלל”. אחד הסממנים שנותרו מתקופה זו הוא העובדה שכיום מעל 1200 בתי ספר בארצות הברית מחזיקים בפלנטריום משלהם. תוכנית הלימודים בארצות הברית עמוסה בתכנים הקשורים לחלל עובדה שתרמה להתקבעות רעיון החלל כחלק מן הילדות, גם כתחום עניין המושך ילדים וגם כנושא שראוי ללמוד, לצורך התפתחות אישית ולצורך קידום החברה.

תוכנית החלל העוסקת מטבעה בעתיד פונה מלכתחילה אל הדור הצעיר, המבוגרים של העתיד. סוכנויות החלל ונאסא בראשן עסקו מלבד במחקר עצמו גם בפעילות החינוכית והנגשת התחום לילדים. תוצר אייקוני של מפעל חינוכי זה הוא דגמי נייר להרכבה עצמית אשר משמשים הן לצורך הוראת חלל, הן כצעצוע הרכבה, והן כפריט אספנות. פריסות הנייר נוצרו עבור הילדים על ידי סוכנויות החלל ובשיתוף משרדי החינוך.

פריסת קרטון של החללית "בראשית" של עמותת ספייס אי-אל, ישראל, 2016
צילום: שלומי איגר

היציאה מכדור הארץ אל הלא נודע יצרה מרחבים חדשים ליצירה והקונוטציות החינוכיות והחיוביות שיצר התחום בשילוב עם תקציבי העתק שהופנו למען הנגשתו לילדים הפך אותו לזירה משתלמת ליצירת תכנים לילדים.

סרטים, סיפורים וסדרות טלויזיה העצימו את הפופולריות של התופעה והזינו את תרבות הילדים בשלל דימויים חדשים ואסתטיקה חדשה שתורגמו במהרה לחפצים.

פרט מתוך צעצוע רכב חלל, יפן
במוזיאון חברת בנדאי, מיבו, יפן
צילום: שלומי איגר

בשנות החמישים תעשיית צעצועי הפח למערב היתה מרוכזת בעיקר ביפן. הסירות, המכוניות, והמטוסים אשר אפיינו את התכנים של צעצועים אלו הוחלפו בחלליות, רכבי חלל, טילים, צלחות מעופפות ולעיתים מרחבים שלמים כמו תחנות מחקר אשר סביבן נעים במעגלים כוכבי לכת וכלי טיס. השכלולים של רכבי החלל כמו גם האסתטיקה שלהם, התאימו כנושא לצעצועי הפח אשר התהדרו במכאניקה משוכללת ותנועתיות. כבישת הפח היא טכנולוגיה המשלבת את עולם הדפוס ומאפשרת חופש רב מבחינה גרפית. הצעצועים אשר בחלקם היו דגמים מוקטנים של כלי התחבורה החדשים והמסקרנים, אופיינו בטיפוגרפיה חללית והתהדרו בסמלי סוכנות החלל ודגלי המעצמות.

צעצוע אסטרונאוט אמריקאי, יפן
במוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה
צילום: שלומי איגר

אפולו 11, יפן
במוזיאון הצעצועים באנטליה, תורכיה
צילום: שלומי איגר

אל מול תיאור המציאות החדשה ויצירת הדגמים, האופקים הפיזיים והמנטליים האינסופיים אשר נפתחו בפני האדם יצרו חירות גדולה למעצבים. אלה, יצרו כלי טיס ואמצעי תחבורה שונים שאינם מוגבלים למציאות אלא רק לדמיונם ולמגבלות הייצור של התקופה. חלק מהצעצועים הושפעו מרעיונות עתידניים תיאורטיים שנבחנו על ידי המדע אך נשארו בתחומי המדע הבדיוני כמו למשל תחנות חלל עם כבידה מלאכותית וצלחות מעופפות.

תחנת חלל אמריקאית בדיונית, יפן
במוזיאון חברת בנדאי, מיבו, יפן
צילום: שלומי איגר

צעצוע תחנת חלל טבעתית, יפן
במוזיאון חברת בנדאי, מיבו, יפן
צילום: שלומי איגר

צלחת מעופפת, יפן
במוזיאון חברת בנדאי, מיבו, יפן
צילום: שלומי איגר

צלחת מעופפת, שנות ה-60, יפן
במוזיאון חברת בנדאי, מיבו, יפן
צילום: שלומי איגר

השיווק המאסיבי שנעשה לתחום החלל לא איפשר לאף חלק מתעשיית הצעצועים להישאר אדיש לתופעה. צעצועים קלאסיים ומסורתיים כמו סטים של חיילים אשר היו קיימים כבר מן המאה ה-19 הפכו ל”אנשי חלל”- ספק אסטרונאוטים, ספק רובוטים וחייזרים אשר החליפו את שדות הקרב בתחנות מחקר ובפלנטות רחוקות.

אנשי חלל
לולו ברלו, פריז
צילום: שלומי איגר

אנשי חלל ברכב חלל, שנות ה-50 או ה-60, ארגנטינה
מוזיאון הצעצועים באנטליה, טורכיה
צילום: שלומי איגר

גם מותגים מצליחים יצאו בגרסאות החלליות שלהם ובשנת 1965 יצאה חברת מאטל עם בובת הבארבי Miss Astronaut אשר ייצגה את הרעיון כי החלל שייך גם לנשים ולילדות. בכך הקדימה בארבי את המציאות בכמעט שני עשורים עד שנשלחה לחלל האסטרונאוטית הראשונה סאלי רייד בשנת 1983.

בארבי מיס אסטרונאוט משנות ה-60 לצד ברבי אסטרונאוטית משנת 2019 בפוסטר במלאת 60 שנה למותג
ביתן חברת מאטל בתערוכת הצעצועים בנירנברג, גרמניה
צילום: שלומי איגר

בארבי אסטרונאוטיות משנות ה-70 וה-80
מוזיאון הצעצועים באנטליה, תורכיה
צילום: שלומי איגר

כיום הגישה החינוכית הרווחת במערב מניחה כי דרך נושא החלל ניתן לקרב את הילדים לתחומי הלימוד הריאליים ולחזק את לימודי המדעים בקרב האוכלוסייה. חקר החלל נחשב כמחקר למטרות שלום וסוכנויות החלל הגדולות בעולם עוסקות הרבה גם בחינוך מדעי והנגשת החומרים והמחקרים שלהם באופן שיתאים גם לילדים. בעבר עסקו הסוכנויות ביצירת תכנים ומערכי שיעור לצורך תיווך הנושא על ידי מורים אך כיום הקשר הוא בלתי אמצעי והפנייה אל הילדים נעשית ישירות באתרי אינטרנט ייעודיים.

העובדה שלסוכנות חלל יש אתר לילדים הפונה אליהם בשפתם אינה מובנת מאליה כאשר אנו חושבים על גופים ומכונים מחקריים אחרים הפועלים במימון המדינות ואינם מנגישים את המידע הנאסף בהם לילדים.

צילום דף הבית של אתר הילדים של נאס"א בשנת 2019

החלל סיקרן את המין האנושי מאז ומעולם. במהלך המאה העשרים חברו יחד תחומי מדע שונים והתגבשו לכדי אחד מהמפעלים הגדולים והייחודיים של האנושות. המירוץ לחלל כאירוע מתמשך בעל משמעויות טכנולוגיות, מדעיות ופוליטיות עצומות העמיד את חקר החלל במרכז השיח בתרבות המערבית ומיצב אותו כתחום חינוכי הנתפס כרצוי לילדים וכאהוב על ידיהם. המרחבים האינסופיים והטכנולוגיות החדשות הולידו חלומות ופחדים שהתגבשו לכדי סיפורים בדיוניים אשר הפכו את החלל לנושא עיקרי בתרבות הילדים במאה העשרים.

צלחת מעופפת
צילום: שלומי איגר

Categories
ברית המועצות המאה ה20 פלסטיק

אוסף: צעצועי חיות סובייטיים

התערוכה “ZOO MOCKBA” היא תערוכה של צעצועי חיות סובייטיים שנעשו בין שנות החמישים לשנות השמונים של המאה ה-20. התערוכה של האוצרים והצלמים סבסטיאן קופקה ווולקר וינהולד (Sebastian Köpcke, Volker Weinhold) מבוססת על אוסף צעצועים ענק השייך לסבסטיאן. לשמחתי זכיתי לבקר את סבסטיאן בברלין כמה שבועות לפני פתיחת התערוכה, לראות את האוסף בסביבתו הטבעית ולשמוע ממנו על המסע המרתק שעבר בחיפושו אחר מקורות האסתטיקה של הצעצועים הסובייטיים.

מתוך האוסף של סבסטיאן בביקור אצלו
צילום: שלומי איגר

האוסף העצום החל להיאסף מתוך עניין והערכה של האסתטיקה הקיימת בצעצועים הסובייטיים האייקוניים בהם ניתן להתקל בחנויות יד שנייה ובשווקי פשפשים. מתוך סקרנות סבסטיאן ווולקר החלו לחקור מה מקורם של הצעצועים בעלי האסתטיקה הייחודית, מחקר שהוביל לסיפור על מפגש נדיר בין תעשיית צעצועים צעירה וקבוצת אמנים צעירים, מפגש אשר התאפשר בנסיבות היסטוריות יוצאות דופן ובמסגרתו חברו יחדיו לאומיות, אמנות ועיצוב תעשייתי ליצירת שפה אסתטית חדשה.

קטע מן האוסף, מתוך אתר התערוכה
www.zoomockba.com

ברוסיה הצארית לא היתה תעשיית צעצועים מפותחת. רוב הצעצועים באותה תקופה יובאו מגרמניה או, לחלופין נעשו בעבודת יד מסורתית כחלק מן התעשייה הפולקלורית אשר אפיינה את רוסייה באותה תקופה (מה שעשוי להחשב עד היום ל”סגנון רוסי”).

לאחר המלחמה החלה ברית המועצות בשיקום הכלכלה והתעשייה שלה. אמנם הצעצועים, כמוצרים שלרוב אינם נחשבים למצרכי יסוד לא היו בראש סדר העדיפויות של פרויקט השיקום אך עם זאת, התבקשו החברות היצרניות לייצר צעצועים כחלק מייצור מוצרים לסיפוק הצרכים היומיומיים.

בתחילת שנות ה-50 יצא אל התעשייה דור חדש של בוגרי האקדמיות לאמנות, רובם צעירים אשר התבגרו כילדים בזמן מלחמת העולם. תעשיית הצעצועים הצעירה והמתפתחת היתה מקום נוח לאמנים הצעירים להקלט בו כעבודה ראשונה אחרי הלימודים. רוב המעצבים שהשתלבו בתעשיית הצעצועים הצעירה היו אמנים בוגרי האקדמיה לאמנות בלנינגרד. עבור חלקם, ההשתלבות בתעשיית הצעצועים היוותה פתרון זמני ומקור לפרנסה כאמנים צעירים ללא שאיפות להיות מעצבי מוצרים.

צעצועי חיות מיניאטוריים ממפעל המשולש האדום
צילום: שלומי איגר

הסיטואציה התרבותית- פוליטית שאפיינה את התקופה, יצרה מצב ייחודי בו האמנות, בה שלט זרם הריאליזם הסוציאליסטי היתה למעשה מגוייסת ולא התאפשר בה ביטוי אישי לאמנים ואילו תעשיית הצעצועים, אשר היתה בצמיחה, איפשרה חופש יצירתי ואמנותי רב. וכך, התעשייה הצעירה הייתה למעשה חופשית יותר מן האמנות והאמנים הצעירים שהשתלבו בה הביאו לידי ביטוי רעיונות ואסתטיקה חדשניים ומקוריים בסביבה שהיוותה קרקע פורייה ליצירתיות. הרעיונות האסתטיים של הבוגרים הטריים אשר הגיעו מרקע של לימודי אמנות “גבוהה” התגבשו לכדי השפה הייחודית, הנושקת לעולמות הפיסול והאמנות המאפיינת את הצעצועים הסובייטיים.

בתערוכה, לצד הצעצועים עצמם, מוצגים גם צילומים מוגדלים של הצעצועים, מזויות שונות, ביחידים ובקבוצות. האופן שבו מצלמים סבסטיאן ווולקר את הצעצועים מדגיש את המאפיינים הפיסוליים שלהם ואת ערכם האמנותי.

קטע מן האוסף, מתוך אתר התערוכה
www.zoomockba.com

קטע מן האוסף, מתוך אתר התערוכה
www.zoomockba.com

סבסטיאן מציג את הצעצועים בהתלהבות אך החלק המעניין ביותר הוא הסיפורים האישיים שהצליח לאסוף, חלקם ממקור ראשון, על האמנים. המפגשים האישיים התאפשרו בזכות צירופה של דריה סובולבה (Daria Soboleva), חוקרת רוסייה אשר עזרה ביצירת הקשר עם המעצבים או משפחותיהם וכך נאסף מידע נדיר ממקור ראשון. לאט לאט, כאשר נאספו החומרים והסיפורים, החלה להתקבל תמונה המספרת את הסיפור המרתק של תעשיית הצעצועים הסובייטית ודור המעצבים שיצר את האסתטיקה הייחודית של התעשייה הזו.

עבודתה של נטליה טירקובה, מתוך אתר התערוכה
www.zoomockba.com

אחת האמניות הבולטות בתעשייה הייתה נטליה טירקובה

(Natalia Tyrkova | 1928 – 2015). נטליה עיצבה צעצועים כל חייה לתעשייות  וטכנולוגיות שונות כמו גומי, ניפוח פלסטיק, צלולואיד ועוד. בין השאר היא עיצבה למפעלים חשובים כמו מפעל הגומי “המשולש האדום” ומפעל הפלסטיק “פלסט פולימר”.

בשנת 2016 סבסטיאן ודריה נסעו לפגוש את אחותה של נטליה. במפגש, אותו מתאר סבסטיאן כמרגש במיוחד הוא זכה להצצה לחייה של נטליה, לסביבת עבודתה, לסקיצות ולתהליכי היצירה שלה.

Natalia Tyrkova
צילום: שלומי איגר

Natalia Tyrkova
צילום: שלומי איגר

לב סמורגון (Lev Smorgon) הוא אמן מוכר ומוערך בסצינת האמנות של סנט פטרסבורג. הצעצועים שעיצב בתחילת דרכו מתאפיינים בחשיבה עיצובית מקורית ויכולת הבנה של חומרים, טכנולוגיות ואסתטיקה שמשתלבים יחד ליצירת צעצועים חדשניים, בעלי אופי פיסולי מובהק. אחד המאפיינים הייחודיים של צעצועי החיות שיצר לב היא המכאניקה שלהם המבוססת על שילוב בין מפרקים פשוטים לגיאומטריה מתוחכמת היוצרים יחד דימויים מלאי תנועה והבעה המסוגלים לעמוד בתנוחות שונות ולייצר אין ספור מופעים. צעצוע העופר שעיצב בשנות ה-60 הוא אחד החפצים העדינים והיפים המוצגים באוסף. 

Lev Smorgon, מתוך אתר התערוכה
www.zoomockba.com

Lev Smorgon, מתוך אתר התערוכה
www.zoomockba.com

הסיפור של אדולף נייסטאט (Adolf Neystat) נותן הצצה למעמד שהיה לתעשיית הצעצועים הסובייטיים בשנותיה הראשונות ואולי גם מעורר מחשבות על מעמד התעשייה היום ועל מערכת היחסים המורכבת בין שדה העיצוב לאמנות. כאשר פנה סבסטיאן אל לב לראשונה תגובתו היתה אדישה. אדולף, שכיום הוא אמן מוערך, התייחס בביטול לתקופה שבה עיצב צעצועים וטען כי אין לו מה לחדש או לתרום לאוסף. לאחר זמן מה חידש אדולף את הקשר ואמר שיש לו בכל זאת כמה דברים לשלוח לסבסטיאן שקיבל ממנו כמה ארגזים. בארגזים היו אבות טיפוס נדירים מגבס, סקיצות ומודלים לצעצועים שעיצב אדולף במהלך השנים. המודלים הנדירים הפכו מן הסתם להיות בין החפצים החשובים והבולטים באוסף…

מימין מודל גבס של אדולף נייסטאט ומשמאל הצעצוע שהתפתח ממנו
צילום: שלומי איגר

מודל הגבס של אדולף נייסטאט הוא אחד מתוך עשרות מודלים שהוא תרם לאוסף. המודל, מורכב כמו המוצר הסופי, בעל מפרקים נעים, ממחיש את הערך הפיסולי של התוצר הסופי מלבד המודלים של נייסטאט קיימים באוסף מודלים של אמנים נוספים.

כמעצב צעצועים, אחת החוויות המרגשות בביקור אצל סבסטיאן היתה החווייה של לראות ולגעת במודלים מקוריים, עשויים בעבודת יד על ידי אמנים. המודלים עשויים בחומרים פלסטיים כמו גבס או חימר, ניתן להרגיש דרכם את המפגש בין יכולת הפיתוח האסתטית לבין הבנת החומרים והתהליכים התעשייתיים בהם צפוי להווצר המוצר הסופי.

Natalia Tyrkova
מודל וצעצוע קיפוד של נטליה טירקובה משמאל מודל חימר ומימין הצעצוע אשר התפתח ממנו
צילום: שלומי איגר

סבסטיאן שהחל את האוסף מתוך עניין באסתטיקה הבין שמאחורי החפצים שאסף מסתתר סיפור גדול יותר. האוסף מספר על הסיטואציה הייחודית של תעשיית הצעצועים הסובייטית בנסיבות ההיסטוריות בה נוצרה ומשקף את המתח התמידי המתקיים בין שדה העיצוב התעשייתי לשדה האמנות. כאשר נחשף הסיפור ההיסטורי הגדול, יחד איתו נחשפו גם הגיבורים, המעצבים והאמנים אשר האוסף מחייה את סיפוריהם האישיים השזורים בסיפור הרחב של תעשיית הצעצועים הסובייטית המתקיימת כחלק בלתי נפרד מסיפורה של תעשיית הצעצועים במערב במאה ה20.

סבסטיאן בחדר העבודה שלו
צילום: שלומי איגר

התערוכה, הצפוייה להפתח ב15 בפברואר בגלריה Me Collectors Room Berlin מציגה מבחר של חיות צעצוע מקוריות מתוך האוסף. בנוסף לצעצועים העשויים פוליאטילן, צלולואיד וגומי יוצגו גם מודלים עשויים בעבודת יד אשר שימשו בתהליכי היצירה וצילומים מוגדלים של המוצגים. בין המעצבים שעבודותיהם מוצגות בתערוכה: נטליה טירקובה, בוריס וורובייב, לב רזומובסקי, לב סמורגון, אדולף נייסטאט, גלינה סוקולובה, תמרה פדרובה, אנטולי בוריסוב והמעצבת הצ’כית ליבוסה ניקלובה. את התערוכה מלווים צילומים מוגדלים של המוצגים המדגישים את איכויותיהם האסתטיות.

ZOO MOCKBA

February 15, 2019

 Me Collectors Room Berlin

Curators: Sebastian Köpcke and Volker Weinhold

Exhibition Website

Gallery Website

מתוך אתר התערוכה
www.zoomockba.com

Categories
גרמניה דמות אדם המאה ה20 עץ צעצוע מכאני

מפצח אגוזים

מפצח אגוזים

מפצח אגוזים |1903| עץ | Erich Kleinhempel | גרמניה.

מוצג במוזיאון הלאומי הגרמני Germanisches Nationalmuseum בעיר נירנברג, גרמניה.

Spacemen

Nutcracker | 1903| Wood | Erich Kleinhempel | Germany.

Displayed at the Germanisches Nationalmuseum in Nuremberg, Germany.

מפצחי אגוזים “אנושיים” מגולפים בעץ היו מוצר אייקוני באיזור גרמניה עוד מהמאה ה15, לרוב בדמות של חייל, מאופיינים בלסת גדולה (להכנסת האגוז) ובידית גדולה בחלקם האחורי.

בשנת 1816 כתב  א.ת.א. הוֹפְמָן הסופר הגרמני מהבולטים בזרם הרומנטי. את היצירה  “מפצח-האגוזים ומלך-העכברים

בשנת 1892 הסיפור עובד והולחן לבלט המפורסם של צ’ייקובסקי.

Categories
אסיה

תערוכה: לשחק בתרבות

“Play goes back longer than culture”

Johan Huizinga

הציטוט המפוצץ הזה של ההיסטוריון ההולנדי יוהאן הויזינחה  מופיע בתיאור התערוכה באתר האינטרנט של “מוזיאון אסיה והפסיפיק” בוורשה ומציב רף גבוה ויומרני לתערוכת משחקים שיכלה בקלות להפוך לעוד אוסף חפצים המוצג בצורה כרונולוגית או בחלוקה גיאוגרפית.

את התפיסה הייחודית שמאפיינת את התערוכה הזו אפשר להבין באופן די ברור מסיפורו האישי של האוצר, תומאש מאדי (Tomasz Madej) אשר ליווה אותי בתערוכה והציג את המוצגים השונים והסיפורים מאחוריהם בהתלהבות של ילד.

תומאש, אנתרופולוג, בוגר אוניברסיטת ורשה, החל להתעניין במשחקים אסייתיים לפני מספר שנים בעקבות מתנה שקיבל מחבר- קאנדמה.

הקאנדמה, כדור עץ המחובר לידית בעלת עוקץ ושלושה גביעים, הוא משחק יפני הדורש מיומנות רבה. תומאש למד את חוקי ועקרונות המשחק בעיקר דרך סרטוני יוטיוב. הוא גילה קהילה של תלמידי תיכון שלומדים באופן עצמאי קנדמה והחל ליצור טורנירים של המשחק במוזיאון. כאנתרופולוג, תומאש לא הסתפק בלמידת המשחק ויצירת הקהילה סביבו וחקר את מקורותיו.  הוא גילה להפתעתו שלמשחק היפני מהמאה ה18 יש שורשים ארוכים שמקורם באירופה, ככל הנראה בצרפת, במאה ה16 ומשם המשחק התפתח ונפוץ למדינות שונות, ביניהן ספרד ופולין, ובהמשך ליפן.

כלי קאנדמה מודרניים מיפן
צילום: שלומי איגר

קאנדמה לצד אבותיו האירופאים ומשחקים לוייניים ששיכים לענף
צילום: שלומי איגר

ההיסטוריה המורכבת והרב תרבותית של הקאנדמה כמו גם ההתנסות המעשית של תומאש במשחק אותו חקר הם שני היבטים שמאפיינים בעיניי את התערוכה ועוברים בה כחוט השני בין כל המוצגים, אשר מוצגים כולם מתוך תפיסה שהם נוצרו כחלק מקונקסט תרבותי כלשהו, שמשחקים מאז ומעולם נדדו בין תרבויות שונות או נוצרו בתרבויות שונות במקביל ושאחת הדרכים הבסיסיות לחוות ולהבין משחק היא דרך התנסות.   

תצוגת השח מט מכילה את המשחק המוכר ו”קרובי משפחה” שלו כמו ה”שאטאר” המונגולי, ה”שיאנג צ’י” הסיני  וה”שוגי” היפני, כולם בני השושלת המסועפת שמתחילה מהאב הקדמון, ה”צ’אטורנגה” ההודי, משחק של ארבעה צבאות הנלחמים זה בזה (אשר את הד.נ.א שלו אפשר לזהות בסימטריה והכפילות במשחק השח מט המוכר).

כלי משחק השאטאר המונגולי
צילום: שלומי איגר

משפחת משחקי השח-מט
צילום: שלומי איגר

אחת התצוגות המעניינות בתערוכה היא של משפחת משחקי ה”לודו”- גרסה אירופאית פשוטה מהמאה ה19 של המשחק ההודי פאצ’זי (המתועד עוד מהמאה השישית). סביב לוח הפאצ’זי העשוי בד תלויות גרסאות פולניות של המשחק מהמאה ה20 ורובן נקראות באופן מפתיע “סיני” (CHINCZYK). האיורים על האריזות, בהתאמה, מתארים דימויים, נופים ודמויות סיניים. מה שמעניין הוא שאין כל קשר בין המשחק הזה לבין סין. כאמור מקור המשחק הוא הודי ולפולין הוא הגיע במאה העשרים דרך גרמניה..

המשחק הגרמני בעל השורשים ההודיים התקבע בתודעה הפולנית כסיני. תומאש מניח שההסבר לשם הוא פשוט שיקול שיווקי, שם “אקזוטי” שבידל את המשחק ממקבילו הגרמני.

לוח פצ'אזי הודי עשוי בד וסביבו משחקי "לודו" מודרניים
צילום: שלומי איגר

משחקי לודו פולניים מהמאה העשרים. עיצובים וסגנונות "סיניים" למשחק ההודי
צילום: שלומי איגר

בויטרינה המוקדשת למשחקי הכדור מוצגים מגוון כדורים וציוד לוויני מענפי ספורט שונים כמו התמרי היפני וחפצים שונים מעוטרים בסרטים ונוצות מעולם הבדמינגטון. אחד המוצגים המעניינים הוא כדורי “ספאק-טאקראו” (Sepak takraw) תאילנדיים קלועים בקש לצד גרסתם המתועשת היצוקה בפלסטיק. גרסת הפלסטיק נוצרה מתוך צורך לקבוע סטנדרט אחיד ומדויק לכדורים כדי שניתן יהיה לשלבם במשחקים אולימפיים.

כדורים ומשחקי כדור
צילום: שלומי איגר

כדורי ה"ספאק-טאקראו" התאילנדיים
Sepak takraw
מימין הגרסה ה"מקורית" מהקש ומשמאל גרסת הפלסטיק שנוצרה לצורך קביעת סטנדרט אולימפי
צילום: שלומי איגר

משפחת משחקי הג’אגלינג אשר מתחילה במשחק חמש האבנים מציגה אוסף של חפצים הנע בין עצמות, חלקי מתכת, פלסטיק ועד כריות בד קטנות ואפילו בובות תפורות.

ג'אגלינג
צילום: שלומי איגר

משחק הטנגרם הסיני מיוצג בתערוכה בצורה של קוביות טגרם ענקיות שמתאימות למשחק או לישיבה וכך משלבות בין תפקוד פונקציונלי אסתטי בחלל התערוכה לבין התנסות מעשית במשחק שהיא אחד המאפיינים הייחודיים בתערוכה  הזו.

מערכת ישיבה ומשחק בהשראת הטנגרם הסיני
צילום: שלומי איגר

סביבונים הם אחד מתחומי העניין העיקריים של תומאש ויש לו חיבה יתרה אליהם. כמשחק הקיים בגרסה כזו או אחרת כמעט בכל מדינה באסיה הם כמובן גם אחד האוספים הגדולים והמרשימים בתערוכה.

הסביבון, חפץ משחקי פשוט יחסית לייצור שעשוי להיות מיוצר בטכניקות שונות זכה לאורך ההיסטוריה לעשרות ואולי מאות גרסאות שונות שמתחו את גבולות הצורה, הגודל והחומר מהם הוא עשוי. סביבונים נוצרו ונוצרים לכל מנעד צורות  המשחק החל מבידור טהור ועד לספורט מקצועי. יותר מכל שאר המוצגים, הסביבונים בתערוכה פורצים את הגבול הגיאוגרפי שמציבה כותרת התערוכה ובויטרינה מוצגים סביבונים אסייתיים לצד פורפרות טורקיות, סביבוני הימורים אנגליים, סביבוני חנוכה, סביבונים מאפריקה ומהאמריקות. הזליגה של הסביבונים בין התרבויות היא הדדית ולא תמיד ניתן להצביע על המקור ועל כוון הנדידה.  במובן הזה תצוגת הסביבונים הרחבה מסכמת בעיניי את התערוכה ומשדרת את המסר שלה על עוצמת המשחק בתרבות לפעמים ככח מעצב, לפעמים כבבואה שלה ותמיד כסוכן שנע בין תרבויות שונות בהיותו פועל על מכנה משותף רחב, פרימיטיבי ואינטואיטיבי יותר מהשפה.

גאסינג- סביבונים מאלזיים ואינדונזיים
ימין למעלה: אינדונזיה, שמאל: אינדונזיה, ימין למטה: מאלזיה
צילום: שלומי איגר

פורפרות מהונדורס, פורטוגל, טורכיה ועוד
צילום: שלומי איגר

לצד הויטרינה של הסביבונים ישנה עמדה בה ניתן להתנסות במשחק בחלק מהם. עמדות דומות קיימות לצד חלק גדול מהמוצגים ומאפשרות לחוות את המשחקים בצורה ישירה ולא כמוצגים ויזואליים בלבד

ההתנסות המעשית וההיענות של הקהל היא גם סוג של הוכחה או הדגמה של המסר שמשחק הוא כוח יסודי בתרבות. במקרה זה עצם החשיפה וההתנסות דרך משחק לעומת חוויית הלמידה המקובלת במוזיאון מהווה מוצג בפני עצמו המחזק את תפיסתו של תומאש.

עמדת משחק בסביבונים לצד הויטרינה. עמדות ייעודיות דומות קיימות לצד רוב המוצגים
צילום: שלומי איגר

התערוכה “משחקים בתרבות” היא הרבה יותר מסקירה של משחקים אסייתיים. אופן התצוגה והבחירה לשלב בין המוצגים גם מוצגים מערביים הקשורים אליהם בונים סיפור הרבה יותר רחב על התרבות, מקום המשחק בה, יחסי הגומלין בין התרבויות השונות ולפעמים אפילו על האופן שבו נוצר ‘זכרון תרבותי’ כמו במקרה של משחק הלודו. המינון העדין בין תצוגה פורמלית ואינפורמטיבית לבין היכולת לחוות חוויה משחקית מאפשרת, במיוחד לילדים, חשיפה ישירה לתרבות אחרת דרך אותו המכנה המשותף עליו מספרת התערוכה- המשחק.

עם האוצר, תומאש מאדי

Playing with Culture: Traditional Asian Play and Games

Asia and Pacific Museum, Warsaw

Curator: Tomasz Madej

Website

Categories
המאה ה20 פלסטיק צעצוע מכאני

אוסף: לולו ברלו, פריז

לולו ברלו (Lulu-Berlu) היא חנות צעצועים בפאריז אשר האוסף שלה והאוצרוּת לא היו מביישים מוזיאון קטן. החנות בעלת החזית הצהובה הצעקנית ממוקמת ברחוב גרנד פריירה השקט (2 Grand Prieuré). האוסף הענק הכולל מעל 30,000 צעצועים חדשים ויד שנייה של 1500 כותרים ומותגים שונים מתמקד בעולם צעצועי האספנות, דמויות הפעולה וצעצועים מבוססי סדרות טלויזיה.

אחד המאפיינים הייחודיים של החנות ומה שהופך אותה בעיניי למוזיאון הוא האוצרות החכמה ואופן התצוגה של המוצרים.

חזית החנות ברח' גראנד פריירה 2 בפריז
צילום: שלומי איגר

מתוך החנות
צילום: שלומי איגר

גודל האוסף ואופן התצוגה שופכים אור על התרבות החומרית שליוותה את ספרות קומיקס וסדרות טלויזיה החל מהמחצית הראשונה של המאה העשרים ועד היום. התצוגה המוארת והמרווחת בויטרינות הגדולות יוצרת תמונה ויזואלית של השינויים ההיסטוריים שעברו דמויות הפעולה במהלך העשורים האחרונים.

הסידור באופן טבעי מחלק את הצעצועים לנושאים לפי התמה שלהם, הכותרים והיקומים אליהם הם משתייכים. ניתן לתת לקבוצות ויטרינות כותרות על כמו “חלל” או “מפלצות” מה שמאפשר לויטרינות להציג לצד המותגים המוכרים גם צעצועים אקזוטיים יותר ומוכרים פחות ועד למוצרים נדירים ואפילו חסרי מותג.

קטע קטן מאחת הויטרינות המוקדשות לצעצועי "מלחמת הכוכבים" משנות השבעים ועד היום
צילום: שלומי איגר

דמויות "חיילי חלל" או "אנשי חלל" היו פופולריות משנות החמישים, סוגים שונים שלהם מתקופות שונות מוצגים תחת קטגוריית העל - צעצועי חלל
צילום: שלומי איגר

השילוב בין חלוקה לנושאים אל מול העובדה שהחנות מציגה מותגים מוכרים לצד מוצרים נדירים ותופעות חולפות מההיסטוריה של הצעצועים יוצרת הצצה מרתקת אל כמה מהמהלכים ההיסטוריים הפחות מוכרים בתעשיית צעצועי הפעולה וגיבורי העל כמו דימויים שהופיעו במקביל, רעיונות שצפו בתרבות הפופולרית באופן רגעי ומותגים, סדרות טלוויזיה ולעיתים חברות שלמות אשר נבלעו לתוך חברות אחרות וכאילו נמחקו מההיסטוריה.

צעצועי ה"אקשן מן" האב הקדמון של סדרת כח המחץ מוצגים אל מול צעצועי כח המחץ לדורותיהם עד ימינו

אחת הדוגמאות הברורות לכך היא צעצועי MACHINE ROBO של חברת POPY  והGOBOTS של חברת TONKA אשר מוצגים לצד רובוטים נוספים בויטרינות הנשלטות ביד רמה על ידי הרובוטריקים  TRANSFORMERS של HASBRO.

הMACHINE ROBO הם סדרת צעצועים יפניים אשר יצאו לאור בשנת 82. הרעיון היה ליצור סדרה של צעצועי רובוטים המסוגלים לשנות צורה מצורה רובוטית אנושית לצורה של כלי רכב כאשר קנה המידה בתצורת כלי הרכב הותאם לגדלים של כלי הרכב של חברת MATCHBOX.

ה MACHINE ROBO יצאו מיפן והופצו באירופה ובאוסטרליה תחת השמות ROBO MACHINES ו MACHINE MAN.

בצפון אמריקה נקנה המותג על ידי חברת TONKA והפך בשנת 83 לסדרת הGOBOTS אשר הצליחה יותר מאחותה הגדולה.

GOBOTS by TONKA & ROBO MACHINE by POPY
באיזור המוקדש לרובוטים ולרובוטים משני צורה
צילום: שלומי איגר

במקביל, נוצרו רובוטים משני צורה נוספים ביפן על ידי חברת TAKARA העיצובים נקנו על ידי חברת HASBRO האמריקאית בשנת 84 (כשנתיים אחרי MACHINE ROBOTS היו בשוק) והפכו לסדרת הרובוטריקים TRANSFORMERS המוכרת והמצליחה עד היום.

ה GOBOTS המשיכו להמכר עד שנת 87 כאשר בשנת 91 נקנה המותג והזכויות על ידי HASBRO וכך למעשה נבלעה ההיסטוריה של הרובוטים משני הצורה אל היקום של הרובוטריקים הזכורים בטעות עד היום בתור המותג הראשון והיחיד בז’אנר.

TRANSFORMERS | HASBRO
הרובוטריקים, השליטים הבלתי מעורערים של קבוצת הויטרינות
צילום: שלומי איגר

הויטרינה של הרובוטים משני הצורה בלולו ברלו היא דוגמה אחת מיני רבות לאופן שבו האוצרות המיוחדת של החנות היפה הזו מספרת ומאירה את ההיסטוריה של צעצועי הפעולה ואספנות,  אחד התחומים הנרחבים, המסועפים והכלכליים בעולם הצעצועים בעשרות השנים האחרונות.

גרימלוק
רובוטריק | 1984 | פלסטיק מוזרק ורכיבי מתכת | HASBRO | יוצר בסין
| צילום: שלומי איגר

LULU-BERLU

2 r Grand Prieuré, 75011 PARIS

http://www.lulu-berlu.com

Categories
Uncategorized דמות אדם

צלם אדם | גישות עיצוביות שונות בצעצועים דמויי אדם

צעצועים פיגורטיביים הם כלי לסיפור סיפורים- הם מאפשרים משחק בסיטואציות מחיי היום יום, בחינה והמצאה של סיטואציות בדיוניות ושחזור אירועים שקרו. לכן, באופן טבעי, אחד הדימויים העתיקים ביותר בנמצא כאשר מדובר בצעצוע פיגורטיבי, הוא מה שהיה נוכח ומשמעותי ביותר בשגרת חיי האדם- האדם עצמו.

ניתן ללמוד המון על חברה מתוך התבוננות באופן שהיא בוחרת לייצג את דמות האדם. בבחינת צעצועים דמויי אדם המיועדים למשחק ילדים- ניתן ללמוד לא רק על המצב הנתון בחברה אלא גם על הערכים אותם נהוג היה להנחיל לילדים.

צעצועים דמויי אדם מתקופות שונות | מוזיאון הצעצועים, פראג, צ'כיה
צילום: שלומי איגר

לעומת ציורים ופסלים שנעשו לצרכים פולחניים, אסתטיים או סמליים, בצעצועים דמויי אדם נכנסים שיקולים עיצוביים נוספים הקשורים לאופי המשחק הרצוי בהם, למוטיבציה לקרבם ככל שניתן למציאות, לתפיסת הגוף הראוי והנכון, ערכים כגון צניעות ושלל מגבלות ואילוצים כלכליים וטכנולוגיים המשתנים בין התקופות והתרבויות.

קיימות המון צורות משחק אשר משלבות את דמות האדם בהן כצעצוע: משחק בבובות מיניאטוריות בבית בובות, סידור כוחות של חיילי משחק ברחבי החדר, טיפול מתמשך בבובת תינוק בגודל אמיתי, בניית סצנת קרב של גיבורים מסרט מצוייר וכו’ המשותף להן הוא השימוש בדמות האדם כדי לספר סיפור, פרטי או כללי ככל שיהיה.

בקטע זה אנסה לערוך סקירה של כמה גישות עיצוביות לדימוי דמות האדם בצעצועים, לאו דווקא באופן כרונולוגי ותוך התייחסות שטחית יחסית לצורות המשחק השונות אשר על חלקן אכתוב יותר בפירוט בקטעים נפרדים.

בסקירה הזו לא אתייחס לצעצועים ובובות בדמות תינוק, שכן לדעתי מדובר בדימוי שונה מעט מזה של האדם הבוגר ולא אתייחס לסוגיה המורכבת והמרתקת של המשמעויות המגדריות של דמות האישה בצעצועים אשר ראויה לדיון נפרד בפני עצמה.

סקיצה לצעצוע פח מכאני | סוף המאה ה19-תחילת המאה ה20| מוזיאון הצעצועים מינכן
צילום: שלומי איגר

בספר Kahun, Gurbob, and Hawara אשר פורסם ב 1890 מתאר הארכיאולוג ויליאם מתיו פלינדרס פטרי (William Matthew Flinders Petrie) ממצאים אשר מצא בחפירותיו באל-לחון שבמצריים אשר מיוחסים לשושלת ה12.

בין הממצאים הוא מתאר דמויות משחק בדמות אדם עשויות חרס ובובות עץ מפותחות בעלות צירים נעים.

הממצא של פטרי הוא אחד הממצאים העתיקים בעולם של צעצוע בדמות אדם.

צעצועי החרס שמצא (אשר מלבד דמויות אדם כללו גם דימויים של חיות נוספות כמו חזירים, תנינים ו”מפלצות אחרות” כפי שכינה אותם בספרו) מתארים גוף אדם גס מאד- כמעט צללית, ללא מפרקים נעים ובתנוחה נוקשה מאד, ללא גפיים בולטים מן הגוף.

במקביל אליהם, כאמור, מציג פטרי בספרו צעצועים אשר הוא מכנה בובות, עשויים מעץ, צבועים ומקושטים ומורכבים מבחינה מכאנית- בעלי גפיים נעים. פטרי מתייחס בספרו לקישוט ולתסרוקות של הבובות ותוהה האם ניתן ללמוד מהן משהו על האופנה של אנשי השושלת ה12 ובעיקר על תלבושות הילדות.

איורים מתוך הספר
W. M. Flinders Petrie
Kahun, Gurob, and Hawara
London Kegan Paul, Trench, Trubner, and Co., 1890
VIII- איורי בובות עץ בעלות מפרקים וצעצוע דמוי אדם מחימר

ניתן היה להניח שההבדלים הבולטים ברמת המורכבות בין שני סוגי הצעצועים הללו נובעים אך ורק מההבדלים בטכנולוגיה וחומר הגלם אבל ברצוני להציע צורת התבוננות אחרת ולהסתכל על שני סוגי צעצועים דמויי אדם עתיקים אלו כשני אבות טיפוס לצעצועים דמויי אדם אשר מופיעים לכל אורך ההיסטוריה- צלמית האדם הגושנית, הגסה והסטטית אל מול בובת האדם המפורטת בעלת המפרקים הנעים.

כאלף שנים אחרי, גישה שונה מאד לבובה בעלת מפרקים נעים ניתן לראות ביוון בשרידים מהתקופה הגיאומטרית. בובות חרס בדמויות נשים אשר נמצאו באיזור אתונה מעוצבות בסגנון המזכיר קדרות- מה שגורם לחלק המרכזי של גופן להיראות ככד או פעמון. בהתאמה- רגלי הבובות תלויות מתוכן כענבלים באופן המאפשר להן לנוע בחופשיות.

צילום: שלומי איגר
בובות חרס מהמאה ה10 לפני הספירה
Kerameikos Archaeological Museum, Athens

רמת ההפשטה בבובות היווניות הללו גבוהה הרבה יותר מאשר בבובות העץ המצריות ונראה שהטכניקה וחומר הגלם הכתיבו את הסגנון. אולם, בניית בובת אדם מחרס אינה מחייבת יצירה של דימוי מופשט כפי שניתן לראות כעבור כחמש מאות שנים בבובות המשחק דמויות האדם שהיו לצעצוע נפוץ מאד ביוון. רמת הפירוט והמורכבות בבובות המכאניות אשר נמצאות מאותה תקופה היא גבוהה ביותר, הצירים העדינים והדקיקים מדגישים את החשיבות שראו מעצבי הצעצועים היווניים בשמירה על מבנה הגוף הריאליסטי וטשטוש הסממנים המכאניים אשר מאפשרים את תנועת הגפיים.

בובה קורינטית | המאה ה-10 לפנה״ס | 450-480 לפנה״ס | התקופה הקלאסית | טרקוטה | יוון
מוזיאון ישראל, ירושלים
צילום: שלומי איגר

הגוף החרוט

ההבדל בין בובות החרס ה”פעמוניות” המופשטות לבין בובות החרס המכאניות המפורטות הוא לדעתי אינו הבדל טכני שקשור ביכולת של היוצר, אלא מציג שתי תפיסות עיצוביות- באחת מכתיב חומר הגלם את טכניקת העבודה והטכניקה (קדרות במקרה זה) באה לידי ביטוי בגימור הסופי ואינה עוברת טשטוש. ובגישה השנייה הדימוי המקורי מתעלה על חומר הגלם ודוחק את סממני הטכנולוגיה מחוץ לדימוי.

המקרה של בובות החרס הפעמוניות אינו יוצא דופן ברמת ההפשטה שלו. צורות חרוטות או גליליות משמשות לייצוג גוף האדם בצעצועים במקרים רבים. הטכנולוגיות העתיקות והיעילות ליצירת חרוטים וגלילים (כמו החריטה והקדרות) בשילוב עם התכונה האבולוציונית של רגישות המוח האנושי לצורות וצלליות המזכירים דמות אדם יצרו בתרבויות שונות ובתקופות שונות דימוי מופשט של גוף אדם גלילי או חרוט לרוב אפילו חסר גפיים.

בובות הקוקשי היפניות הן דוגמה מוכרת לצעצוע דמוי אדם חרוטי אשר סגנונו נוצר ככל הנראה בתקופת אדו של יפן (1600 – 1868) הבובות במקור היו עשויות עץ בחריטה, הן חסרות גפיים וצלליתן היא גוף גלילי עם ראש גדול מחובר אליו.

אותה צורה גלילית אשר נוצרה כתוצאה מהטכנולוגיה התקבעה כצורתן של הבובות וכיום ניתן למצוא בובות קוקשי עשויות פלסטיק אשר לכאורה יכלו לקבל כל צורה אך הן נשארו מופשטות וגליליות.

מקרים דומים ניתן למצוא במקומות רבים במזרח אירופה (כמו למשל בובת המטריושקה הרוסית) ובכל מקום בו חריטה בעץ היתה טכנולוגיה נפוצה.

בובת קוקשי, צילום: ויקפדיה, נחלת הכלל

מקרה דומה ומאוחר הרבה יותר של צעצוע דמוי אדם גלילי ומופשט אשר עבר מתעשיית העץ לתעשיית הפלסטיק ניתן לראות במותג Little People של פישר פרייס- הדמויות הקטנות, אשר נוצרו בשנת 1950 התחילו את דרכן כדמויות חרוטות בעץ עם אביזרים נלווים כמו בתים ומכוניות עשויים פלסטיק. בשנת 1968 השתנו הדמויות לדמויות פלסטיק אך המבנה הגלילי והראש הכדורי האופייני להם השתמרו כמו גם שיטת ההתממשקות האופיינית להם עם הרכבים והרהיטים אשר התאימה היסטורית לחיבור בין עץ חרוט לפלסטיק. בשנות השמונים אגב, עברו הדמויות שינוי בעיצובן ומשיקולים שונים שהעיקרי בהם הוא שיקול בטיחותי ומשפטי הורחבו הדמויות באופן משמעותי עד לקוטר התואם את תקני הבטיחות של התקופה לצורך הימנעות מחנק או בליעה. שינוי דרסטי נוסף בעיצובן התרחש בשנות התשעים אשר הרחיק אותן לחלוטין מהמראה החרוט המסורתי.

Little People
צילום: שלומי איגר

מלבד טכנולוגיות ותפיסות עולם, מהשינויים שעברו הדמויות של פישר פרייס ניתן ללמוד על כוח נוסף שהצטרף בעשורים האחרונים לעיצוב הדימוי בצעצועים, הכוח הזה הוא עולם התקינה ומכוני התקנים. חברות ביטוח וארגוני בריאות מגדירים ומזקקים את ההגדרה ואת הגבולות של צעצועים. משפטנים ורופאים דנים בנושאים השייכים לעולם העיצוב ונכנסים לדקויות וניואנסים עד לרמת הדימוי עצמו. בגלל הייחודיות והנבדלות של דימוי גוף האדם מדימויים אחרים, במקרה זה, מתמודד המחוקק עם שאלות תרבותיות וחברתיות בהתייחסו אל הדמות ואברי גופה באופן מפורש ובנפרד משאר הצעצועים הזוכים להתייחסות כללית המתייחסת לנתוניהם הפיזיים ותפקודם בלבד.

מתוך התקן האירופי EN71
צילום: שלומי איגר

דמויות אדם גליליות הן דוגמה להפשטה קיצונית ומינימליסטית של דמות האדם בצעצוע הנובעת מתוך שימוש בטכנולוגיית ייצור מסורתית. אך גם בצעצועים מורכבים יותר, בעלי גפיים ומפרקים ניתן לראות רמות הפשטה שונות אשר מביאות לידי ביטוי את אופיו של חומר הגלם ואופיה של הטכנולוגיה גם ללא מסורת מוקדמת.

דמויות הפליימוביל תוכננו ועוצבו בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים על ידי הנס בק לחברת ברנדשטטר. הדמויות בעלות יכולת תנועה, ראש מסתובב, ידיים הנעות בנפרד וזוג רגליים הנעות יחד.

אחד המאפיינים הבולטים בעיצוב המופשט של הדמות הוא התאמתה לייצור בפלסטיק. בשונה מעיצובי דמויות אשר בהם ההפשטה מבוססת על מסורת ייצורית עתיקה כלשהי, הדמויות שעיצב בק מתוכננות, מותאמות ומבוססות על תעשיית הפלסטיק. חליצת התבניות, עובי הדופן, שיטת החיבור וההפרדה הצבעונית, כל אלו יוצרים יחדיו את העיצוב המופשט והצבעוני בדמויות הפליימוביל. מהתבוננות בפטנט שלהם שהוגש בשנת 1973 ניתן לראות את תמצית החשיבה הפלסטית- תעשייתית שיוצרת את דימוי האדם האייקוני.

איורים מתוך הפטנט הראשון של פליימוביל

דמויות פליימוביל משנות השמונים
צילום: שלומי איגר

ושוב, לעומת הגישה הייצורית והסגנונית בעיצוב דמויות הפליימוביל, מגמות שונות, אשר נותנות עדיפות לדימוי על פני הטכנולוגיה נמשכו גם הן במהלך השנים ומצאו את דרכן לתעשיית הפלסטיק הנוחה והסלחנית לדימויים ריאליסטיים.

הגוף המורכב- שילובי חומרים

במאה ה19 היו נפוצות בגרמניה ובהולנד בובות עץ שנקראות “בובות יתדות” או “בובות הולנדיות”. הבובות, בגדלים שונים, היו בנויות במבנה מקובל של טורסו בעל ראש מקובע וגפיים נפרדות המחוברות אל הגוף בצירים. ה”בובות ההולנדיות” לא שונות למעשה מבובות העץ העתיקות שמצא פטרי בחפירותיו במצריים.

בובות הולנדיות במוזיאון הצעצועים בפראג
צילום: שושי איגר

כמו שניתן לראות לאורך כל ההיסטוריה- האתגר ביצירת צעצוע דמוי אדם “ריאליסטי” או מרובה פרטים הוא נושא התנועה והחופש המפרקי. לא משנה באיזה חומר גלם מעוצבים אברי הגוף, ועד כמה הם מפוסלים “נכון” מבחינה אנטומית- המפגש בין הגפיים לגוף ונקודות המפרקים הם נקודת ה”כשל” של העיצוב המנסה לחקות את המציאות. כשמתבוננים בבובות הפעמוניות מיוון, בבובות ההולנדיות או בדמויות הפליימוביל ניתן להבין עד כמה גבוהה רמת ההפשטה שלהם ועד כמה רחוקים המכאניקה והמבנה שלהם מזה של הגוף האנושי. רגלי ה”עינבל” התלויות והגפיים הנוקשים המנותקים מן הגוף מנוגדים לחלוטין למבנה הרציף, הגמיש במידה והנוקשה לפרקים של הגוף החי.

אחת הדרכים המקובלות ליצירת אותה מפרקיות תוך שמירה על אשליית הגוף הרציף היא הסתרת המבנה המכאני תחת בגדי בד, אשר מתנועעים בגמישות ובטבעיות ומסתירים גוף מפרקי, מחולק, הבנוי לרוב מחומרים שונים- חומרים קשים לשמירת הצורה (בדומה לעצמות) ורכים ליצירת תנועה.

המהפכה התעשייתית והיכולת לייצר חפץ אחד אשר רכיביו עשויים במלאכות שונות והשימוש בבגד להסתרת המפרקים יצר צעצועים דמויי אדם במבנים מורכבים ובעלי הפרדה ברורה בין החלקים ה”טכניים” הנסתרים לבין האיברים הגלויים- ראש, ידיים ורגליים- אשר זכו להתייחסות וטיפול שונים.

דוגמה להתייחסות השונה לאיברים הנראים והנסתרים ניתן לראות למשל בבובת עץ בריטית מהמאה ה18.

בובה בריטית | 1700-1720| מוזיאון הילדות, לונדון
© Victoria and Albert Museum, London

הבובה העשויה עץ מגולף בגימור מלוטש וצבוע. היא בנויה ממבנה ראשי של טורסו בעל ראש אליו מחוברים ארבע גפיים. האיברים החשופים החיצוניים לבגד מטופלים בקפידה רבה ומתארים דימוי מציאותי של דמות אישה- פנים מגולפים וצבועים, שיבוץ של זכוכית בעיניים ופאה עשויה שיער על הראש. כך גם החלק הנראה של היד- מלוטש ומגולף כולל כף יד מפורטת וציפורניים צבועות לק. החלק המוסתר של היד לעומת זאת עשוי נייר (המאפשר גמישות ותנועת היד) ומחובר אל הכתף בסיכה. הרגליים, בעלות צירי עץ מכאניים באגן ובברכיים, מוסתרות גם הן על ידי השמלה.

לטורסו של הדמות, אגב, יש מותניים צרות ביותר המותאמות למחוך אותו לבשה הבובה.

עקרון דומה ניתן לראות גם בבובה משנת 1870 המוצגת במוזיאון הצעצועים בנירנברג, בה מפרקי הכתף והאגן עשויים עור.

בובה | 1870| מוזיאון הצעצועים, נירנברג
צילום: שלומי איגר

גישה אחרת, מורכבת יותר מבחינה חומרית ניתן לראות בטכניקה ליצירת בובות המכונה “מוצ’מן” (Motschmann)  בובות מסוג זה, עשויות מחומר קשיח )לרוב פורצלן) בשילוב עם טקסטיל או נייר תפור ליצירת המפרקים והגמישות. החלקים הקשיחים בבובות המוצ’מן הם הראש, מחובר לחזה, אגן, כפות ידיים וכפות רגליים. הפיכת מרכז הגוף (בטן וגב) לרכים מאפשרת תנועות גוף “טבעיות” יותר. השיטה קרויה על שם ממציא גרמני בשם קריסטוף מוצ’מן אשר רשם פטנט על בובה כזו בשנת 1857. בפועל, הטכניקה והמבנה של הבובות האלו, מקורו ביפן ובובות יפניות כאלו הוצגו ב”תערוכה הגדולה” בלונדון כבר בשנת 1851 (הפטנט של מוצ’מן הוא בכלל על קולות דיבור שהבובה עשתה אבל המבנה המכאני התקבע כמשויך אליו.)

בובת מוצ'מן גרמנית | 1860-1870| מוזיאון הילדות, לונדון
© Victoria and Albert Museum, London

בובות מפרקיות בטכניקות שונות מתקופות שונות| מוזיאון הצעצועים, נירנברג
צילום: שלומי איגר

כמאה שנה מאוחר יותר, תעשיית הפלסטיק המפותחת אפשרה יצירה של דמויות אדם מפרקיות תוך שימוש בחומר אחד וצמצום הנוכחות של המפרקים המכאניים. היכולת של יצירת צורות מורכבות ומדויקות בטכניקות כמו ניפוח ויציקה והשליטה ברמת הגימור, במרקמים ובגוון, יצרו צעצועים דמויי אדם ריאליסטיים מאד המנסים להתחקות אחר המציאות בין אם היא המציאות האנטומית או מציאות פנטסטית כמו דמות הקומיקס “בילד לילי” הגרמנית משנות החמישים שהיתה הדימוי לבובה אשר לימים היוותה את ההשראה לבובת הברבי.

בובות הברבי הראשונות משנות החמישים והשישים| מוזיאון הצעצועים, מינכן
צילום: שלומי איגר

בילד לילי והברבי שייכות לג’אנר של בובות המכונות “בובות אופנה” שמקורו עוד בבובות הביסק במאה ה19. בובות האופנה הן בובות אשר הדגש בהן הוא נושא הלבוש והן עשויות לרוב בדמויות של נערות ונשים. הג’אנר עצמו מעלה שאלות רבות וקשור לסוגיה הבעייתית והמעניינת של דימוי גוף האישה בצעצועים בו אעסוק בנפרד אך ברמת העיצוב- בובות האופנה עם כל ההקשר התרבותי שלהן והעובדה שהן מתארות אידאל נשי יצרו רף מאד גבוה לרמת הפיגורטיביות והריאליזם שנדרשה להן. בעיון בפטנטים שרשמה חברת “מאטל” הבעלים של בובת הברבי ודומותיה לאורך השנים ניתן לראות בבירור כיצד המעצבים והממציאים מאתגרים את תעשיית הפלסטיק ומותחים את גבולות התכנון תוך שילוב טכנולוגיות, הוספת רכיבים פנימיים, תפיסות שונות של צורת ההרכבה ושלל מחברים, הכל במטרה להגביר את אמינות הדימוי על ידי עשייה של שני דברים הסותרים זה את זה: הגברת טווח התנועה תוך טשטוש נקודות התורפה- המפרקים.

איורים מתוך פטנט של חברת מאטל| 2004

הבובות המפרקיות המורכבות והסתרת המפרקים בבדים אינם נחלתן של בובות אופנה בלבד.

בשנות השישים חברת “האסברו” יצאה לשוק עם בובה מפרקית, מורכבת וריאליסטית בדמות חייל בשם G.I.JOE

הבובה, אשר יוצרה במקביל באנגלייה תחת המותג ACTION MAN התפתחה במקביל לבובות הברבי ודומותיהן, תוך מאמץ של המעצבים והממציאים לפתח טכניקות חדשות ומשוכללות להגברת התנועתיות והריאליסטיות של הדמויות.

לימים הג’אנר של בובות “קרביות” המיועדות לבנים הפך ל”דמויות הפעולה” (אקשן פיגרס).

איורים מתוך הפטנט של האקשן מן משנות השישים וצילום מהאריזה
הדגשים הם על הפיצ'רים העובדים בדמות- מפרקים, תנועה אחיזה, הבעה
צילום האריזה:
© Victoria and Albert Museum, London

ככל שהשתכללה תעשיית הפלסטיק, דמויות הפעולה “נפטרו” מחלקי הבד והטקסטיל (שנתפסו אולי מתאימים יותר למשחק של ילדות בבובות האופנה) והלבוש מצא את מקומו מפוסל וסטטי על גבי הדימויים המורכבים, מסייע הרבה פעמים לטשטש או להסתיר את המכאניות של המפרקים.

באטמן | 1997
צילום: שלומי איגר

עיצוב דמויות הפעולה בפלסטיק והכלת הבגדים בצעצוע עצמו מתאים לאופיין האיורי והמוגזם של הדמויות המבוססות לרוב על דימויים מאוירים מעולם הקומיקס והאנימציה. גם סגנון הלבוש המבוסס הרבה פעמים על ביגוד צמוד, טקסטילים עתידניים והדגשת המבנה האנטומי השרירי של הגוף התאים למעבר לפלסטיק.

הגוף המכאני

בדיוק כמו בדוגמאות בבובות העץ והחרס, גם בפלסטיק ניתן לראות בבירור שתי גישות שונות וקיצוניות, אשר אינן תוצאה של מגבלה טכנולוגית- ההפשטה המתמסרת לחומר הגלם (בדומה לפליימוביל) אל מול המאבק בחומר תוך סגידה לדימוי.

מלבד היכולת לעצב דימויים ריאליסטיים- תעשיית צעצועי הפלסטיק הולידה אסתטיקה ודימויים חדשים לעולם הצעצועים אשר יצרו בין השאר צורות חדשות ומופשטות לדימוי גוף האדם.

משחק הלגו הדני, משנות הארבעים הוליד איתו עולם אסתטי חדש של קוביות פלסטיק צבעוניות. העולם המפוקסל והזוויתי לא התאים לדימויים רכים כמו גוף האדם ובשנת 1975 יצרו לגו את “איש הלגו” (Minifigure)הראשון אשר היה, ברוח עולמו, גס, מופשט וגיאומטרי. לאנשי הלגו הראשונים לא היו תוי פנים ולא מפרקים, הם היו סטטיים לחלוטין. בשנת 79 כאשר יצאו בלגו עם דמויות מורכבות יותר- בעלות תוי פנים פשוטים וגפיים זזים- המבנה הקובייתי והמופשט נשמר. בעולם הפלסטיקי הגיאומטרי של הלגו הדמות האנושית משמרת את התכונות המכאניות ואינה מנסה לטשטש אותן.

אנשי הלגו הראשונים| 1975
צילום: ויקיפדיה:
https://en.wikipedia.org/wiki/File:Three_Lego_minifigures_(original_style).jpg

בדומה ללגו, צעצועים רבים נוספים שומרים על הדימוי הפלסטיקי המכאני. הדמויות האנושיות של משחק ההרכבה SEVA בנויות ממערכת מפרקים מורכבת אך הפרופילים של חלקי הגוף השונים הם ריבועיים ותואמים את המציאות המכאנית בה מתרחש המשחק.

דמות משחק | שנות האלפיים | פלסטיק מוזרק | צ'כיה
צילום: שלומי איגר

הגוף הגושני- מונובלוק

בחזרה לממצאים של פטרי ממצריים העתיקה- כמו בובות העץ המפרקיות שהוא מצא אשר ניתן לראות בהן אבטיפוס קדום לבובות הברבי ודמויות הפעולה, הצעצוע הנוסף שחפר הוא אותה דמות אדם מחרס, גסה וגולמית ללא כוונה להיות בובה מכאנית גם הוא צורת צעצוע אשר חוזרת על עצמה לאורך כל ההיסטוריה בחומרים וטכניקות שונות.

The Petrie Museum of Egyptian Archaeology, University College London.
דמות אדם בעלת פנים עשויים בצביטה. חלק מאוסף צלמיות עתיקות מתקופת הממלכה התיכונה שנמצאו באל-לחון במצריים וזוהו על ידי האגיפטולוג פלינדרס פטרי כצעצועים

הצעצוע הגושני, הסטטי, מתאים לצורת משחק ב”רזולוציה נמוכה” יותר. במשחק המספר סיפור אנושי גדול בעל משתתפים רבים יש צורך ב”ניצבים”. אחת התופעות האנושיות המשוחקות יותר היא המלחמה, אשר הולידה המון צעצועים ומשחקים, וכמובן את דימוי “חייל הצעצוע”.

בגלל אופי המשחק (ואופיין של מלחמות) חיילי צעצוע צריכים להגיע בכמות גדולה. בדומה לניצבים בסרט, תפקיד דמות האדם היחידה היא לרוב יצירת אוירה כחלק מקבוצה גדולה. הצורך בייצור דמויות אנושיות בכמויות גדולות ובמחיר סביר הוליד חיילי צעצוע מחומרים וטכניקות שונים.

מלבד מלחמות, צעצועי אדם קטנים וסטטיים משמשים למשחק בסצינות “גדולות” כגון חיי כפר, פארק שעשועים וכו’.

במאה ה19 חיילי נייר מודפסים היו פתרון זול וצבעוני ליצירת סצינות קרב היסטוריות, מורכבות ומאוירות בפירוט בעלות ייצור סבירה. לעתים היו מגיעים החיילים המודפסים אפילו לא חתוכים והילדים היו גוזרים אותם כחלק מהפעילות.

חפיסות חיילי נייר | המאה ה19 | מוזיאון הצעצועים במינכן
צילום: שלומי איגר

במקביל, גרסה איכותית ועמידה יותר של החיילים השטוחים, היתה חיילי הפח הצבועים ביד. גם חיילים אלו נועדו להיות סטטיים מה שאיפשר למאיירים להעמידם בתנוחות קיצוניות. טכניקות עיבוד פח כגון כיפוף וכבישה הוסיפו מימד נפחי מעט לחיילים השטוחים.  

חיילי פח צבועים | מוזיאון הצעצועים במינכן
צילום: שלומי איגר

בתחילת המאה ה20 הוסכם על סטנדרט לקנה המידה של חיילי הצעצוע וגובה דמות הגבר המבוגר נקבעה ל33מ”מ. הדבר איפשר ליצרנים שונים לייצר דמויות ואביזרים נוספים לעולם חיילי הצעצוע באופן שהשתלב נכון בקנה המידה.

שיטה נוספת לייצור דמויות מפורטות וזולות היא כמובן היציקה. יציקות של עופרת ובדיל, ובהמשך יציקה והזרקה של פולימרים איפשרו לייצר דמויות נפחיות ומפורטות.

חייל בדיל | באדיבות שלומי אזולאי
צילום: שלומי איגר

חיילי הצעצוע, אשר היו מוצר פופולרי גם בקרב מבוגרים, הגיעו לעיתים קרובות בצורתם הגולמית, ללא צבע וסביבם התפתחה תעשייה שלמה של צבעים וחומרי יצירה להשלמת הדימוי.

החיילים, שבמקור נועדו להיות צבעוניים התקבעו בתודעה התרבותית כמונוכרומטיים, וכיום, הדימוי של חייל הפלסטיק הירוק הפך לדימוי אייקוני בעולם הצעצועים.

חיילי פלסטיק | המאה העשרים
צילום: שלומי איגר

צעצועים דמויי אדם הם תופעה ייחודית של חפץ שימושי שמטרתו היא ייצוג דמות האדם.

לאור הסגנונות והגישות השונים בייצוג הדימוי הטעון הזה מעניין להתייחס דווקא לדמיון בין הגישות ולמאפיינים העקביים.

הפיתוחים הכמעט אובססיביים בתחום התנועה והריאליזם אשר החלו בבובות העץ והחרס בעת העתיקה ונמשכים ברצף עד ימינו בבובות הברבי ובובות הפעולה מעידים על הסקרנות והפליאה ממורכבות הגוף האנושי. חשיבות התנועה בבובת משחק מדגישה את חשיבותה של שפת הגוף האנושית וחשיבות התנועה והיציבה כחלק ממערכת הסמלים והדימויים במשחק. מאידך, דימויי האדם המופשטים והמכאניים המופיעים לכל אורך ההיסטוריה מראים כמה מעט מספיק כדי ליצר בדמיון דימוי אנושי ועד כמה רגיש וסלחן המוח לדימוי האדם. הדימויים הגושניים, הסטטיים, החיילים והניצבים הם אולי דוגמה ליכולת לראות תמונה מורכבת ומרובת משתתפים כסיפור אחד המורכב מפרטים רבים.

מלבד הצדדים היפים, ההומניים וההומוריסטיים שמבטאים צעצועים אלו, מטבע הדברים, המשחק בדימוי האדם איפשר תופעות כגון אלימות, גזענות ושוביניזם אשר באו לידי ביטוי בצעצועים אלו וביטאו את רוח התקופה והתרבות בה נוצרו. לנושאים הללו ולחלוקה המגדרית הנהוגה בין צורות המשחק אתייחס בקטעים נפרדים.

בובת ילדה |פלסטיק בניפוח | שנות השישים (?)| שוק הפשפשים, יפו
צילום: שלומי איגר

Categories
Uncategorized דמות אדם

צעצועים בשואה

מתוך ששה מליון היהודים שנרצחו בשואה כמיליון וחצי היו ילדים. כמעצב צעצועים, כנכד לארבעה ניצולי שואה, וכמי שמתעניין בתרבות ילדים, המחשבה על תופעת הילדות על רקע זוועות השואה מחרידה ומסקרנת אותי.

לפני כשנה נפגשתי עם יהודית ענבר, שמילאה את תפקיד מנהלת המוזיאונים ב’יד-ושם’ וכן אצרה את התערוכות “אין משחקים ילדותיים” ו”כוכבים בלי שמיים”, במטרה לשמוע וללמוד ממנה על תופעת הילדות, הצעצועים והמשחקים בזמן השואה.

עוד טרם הפגישה ידעתי שיש ליהודית ידע רב בנושא והנחתי שאצא מהפגישה עם תובנות ומידע רבים. אך במהלך השיחה הבנתי שהסיפור הגדול מבחינתי הוא לא הצעצועים המוצגים בתערוכה אלא המסע והמחקר שעברה יהודית בהקמתה, והתובנות אליהן הגיעה, תובנות שחלקן מאתגרות את תפיסת הזיכרון ואופן ההצגה של השואה בכלל ושל הילדות בה בפרט. כמו במקרים אחרים גם במקרה זה נראה שעולם תרבות הילדים, שנחשב הרבה פעמים לשולי או זניח בחקר ההיסטוריה, מהווה למעשה חלון מרתק עם פרספקטיבה ייחודית אל האירועים ובמקרה זה, אל הזוועה.

סבתי, זמרה קמינסקי לבית רביצקי אשר שרדה את השואה כילדה וכנערה צעירה
עם אמה: אטקה לבית קון ואביה: פייביש. שניהם נספו בשואה

הקשר של יהודית עם יד ושם החל בשנת 1994 כאשר נתבקשה להכין את הפרוגרמה הרעיונית לקומפלקס החדש של המוזיאון. באותה תקופה למוזיאון ביד ושם לא היה אוסף רשמי של חפצים פיזיים, והחפצים הספורים שכן היו אוחסנו בארכיון ולא הוצגו.

יד ושם היה בשנים האלו, מוזיאון מפורסם ומבוקר מאד אך סבל מתצוגה מיושנת ובלויה. המוזיאון, שהוקם על ידי ניצולים, היה מבוסס כמעט לחלוטין על תצלומים וסיפר למעשה את סיפורם של הנאצים. המוזיאון סיפר “מה עשו ליהודים” ולא “מי הם היו”. בתכנון הפרוגרמה החדשה ביקשו המחדשים לספר את הסיפור היהודי, סיפור הקורבנות והניצולים, ולא את הסיפור הנאצי. אחד הקשיים לעשות זאת היה המיעוט בחומרים ויזואליים ומוזיאליים המספרים סיפור זה. זאת מכיוון שסיפורים וטקסטים לא מהווים חומרים מוזיאליים, ותצלומים מהשואה ברובם המוחלט, מצולמים מנקודת המבט הנאצית, כך שהצגת היהודים בתצלומים לא התאימה לרצון לספר את הסיפור היהודי. בשל זאת הפכו החפצים של הקורבנות והניצולים לחומרים שיכולים לספר את הסיפור מנקודת המבט הרצויה. מתוך הבנה זו החלה העבודה על האוסף, ויהודית ביקשה מחביבה פלד-כרמלי ז׳ל להצטרף לצוות אגף המוזיאונים, ולהיות אחראית על הנושא.

בובת חרס של הילדה מריה אייזן-לשטינסקה מגטו ורשה
מתוך קטלוג התערוכה "אין משחקים ילדותיים", מוזיאון יד ושם
אוסף החפצים, אגף המוזיאונים, יד ושם

יהודית החלה להתמקד בצעצועים מהשואה בשנת 1996, כאשר באותה שנה הוקדש יום השואה לנושא הילדים, והיא נתבקשה להכין תצוגה בנושא. מלבד ספרים המספרים את סיפוריהם של ניצולים אשר היו ילדים במהלך השואה, נמצאו בארכיון רק שני פריטים שמייצגים ילדות או משחק: משחק מונופול מגטו טרזין ובובה לבושה בבגדי פסים אודותיה לא היה כמעט מידע. למעט פריטים אלה שנחשבו די סתמיים רווחה הגישה כי אין צעצועים ומשחקים מתקופת השואה. תפיסה זו לא הייתה מקובלת על יהודית. “הבנתי שלא יכול להיות שאין צעצועים. פשוט לא יכול להיות. נכון שהילדים נרצחו, זה מספר מטורף מליון וחצי. באותן שנים זה היה המספר של כל הילדים בישראל. אבל עדיין, ילדים משחקים.”

היא החלה לפנות לניצולים אשר היו ילדים בזמן השואה, ושאלה אותם האם יש בידיהם צעצועים או זכרונות על צעצועים מתקופה זו לצורך הגדלת האוסף והמחקר. התגובות לשאלה של יהודית היו שליליות, ניצולים הגיבו באי נוחות לשאלה הזו ולפעמים אפילו בכעס. יש שהתייחסו לעיסוק בנושא כפגיעה בזכר השואה.

לאט לאט החלה להתגבש אצל יהודית תובנה לגבי ייחודם של הניצולים הילדים לעומת המבוגרים. “הסיפור של הילדים בשואה שונה מאד מהסיפור של המבוגרים. הילדים בשואה היו עד הגטו, אח”כ הם לא היו, הם נרצחו. אלו ששרדו הם כאלה שהיו במסתור, לרוב לבד, או במקרים בודדים עם בן משפחה. הילדים האלו לא היו במחנות, לא לבשו בגדי פסים, הם הרבה פעמים לא הבינו בדיוק מה מתרחש. הם לא יכלו לראות את התמונה הכוללת.”

הנרטיב הישראלי בנוגע לשואה היה בעיקר מחנות הריכוז, הסלקציה, בגדי הפסים, הזוועות של מנגלה. רוב הניצולים-הילדים לא מצאו את עצמם בסיפור הזה ולא הרגישו חלק ממנו. יהודית נתקלה בניצולים- ילדים שאפילו לא תפסו שהמונח “ניצולי שואה” חל עליהם.

בובת מריונטה שנעשתה על ידי יאן קליין בן ה14והמורה ולטר פרוינד בגטו טרייזנשטאט
מתוך קטלוג התערוכה "אין משחקים ילדותיים", מוזיאון יד ושם
השאלת בית טרזין, קיבוץ גבעת חיים איחוד

העיסוק בצעצועים הציף פער זה- צעצועים, שנחשבים לעיתים בטעות כמותרות, שמתקשרים בתודעה שלנו לילדות מאושרת, לשמחה, לפנאי, לא התאימו לנרטיב השואה. ניצולים-ילדים רבים התביישו בפער בין הסיפור האישי שלהם לבין הנרטיב הכללי, והזכרונות שלהם אשר כללו משחק וצעצועים רק הגבירו את הבושה ואת מוסר הכליות.בין הסיפורים הרבים יהודית זוכרת מקרה של אשה שביקרה בתערוכה ופרצה בבכי מול אחת התמונות. בתמונה נראית ילדה מטופחת, עם צמות, עומדת, עם בובה כמעט בגודל שלה. האשה שזיהתה את עצמה בתצלום כאבה את העובדה שהיה לה טוב, שאהבו אותה במסתור בו חיה בשואה. “זה הציף בה את “הטרגדיה” שהיה לה טוב בשואה. אמרתי לה ‘זה בסדר גמור, אהבו אותך, רואים שאהבו אותך, את מטופחת, יש לך בובה גדולה, זה בסדר, מותר לך להכיר בזה שלמרות הסיטואציה הנוראית ושכל המשפחה נרצחה, לך היה טוב'”.
היה חוסר יכולת להכיל את המורכבות בסיפורים של הילדים שחיו במסתור, לעיתים בתנאים טובים, לכאורה “מחוץ” לאירוע, לצד עובדת היותם בין הקורבנות הקשים ביותר של השואה.
ככל שהמשיכו לחקור ולשאול, הנושא של הצעצועים והילדות הפסיק להיות טאבו מצד הניצולים, וככל שהצטברו החומרים- חפצים וזכרונות, נוצרה לגיטימציה והחלו לזרום עוד ועוד צעצועים, תמונות וזכרונות של משחקים וצעצועים.

דובון של קטי ברגר שברחה עם הוריה מטרנסילבניה לסיביר
מתוך קטלוג התערוכה "אין משחקים ילדותיים", מוזיאון יד ושם
אוסף החפצים, אגף המוזיאונים, יד ושם

הטאבו סביב העיסוק בנושא לא נותר רק בצידם של הניצולים. גם למוזיאון עצמו קשה היה בהתחלה לקבל את העיסוק בנושא שנתפש כ”לא רציני” או אפילו “קליל” ו”שמח” בנוף הקודר והרציני שיוצר מוזיאון שואה. ניגוד זה והעיסוק בתחום שנחשב ל”חדש” בתיעוד וחקר השואה, הביא לתובנות חדשות ולראיה חדשה של הנושא. כשהתערוכה החלה להתגבש ולהתפתח יצרה יהודית קשר עם המעצב חנן דה-לנגה לצורך עיצובה. חנן הציע מיד שהתערוכה תהיה צבעונית. יהודית שהכירה את המוזיאון שהיה כולו שחור ולבן נטתה לשלול את הרעיון. התערוכה הצפויה, שמשכה בלאו הכי תשומת לב שלילית בשל נושאה, לא תוכל להיות גם צבעונית. עם זאת לאחר מחשבה נוספת היא חזרה בה.
“ישנתי על זה יומיים והבנתי שהוא ממש צודק. השואה הייתה בצבע, השואה לא הייתה בשחור לבן. השואה קרתה בתרבות המערבית, בצבעים. בזה שעושים את זה בשחור ולבן זה למעשה מאפשר לנו להתנתק. הילדים חיו כמו היום, הם הכירו את מיקי מאוס, כבר היה את הסרט שלגייה ושבעת הגמדים של דיסני, הם חיו בצבע, אוושוויץ היה בצבע”. דרך הבחירה העיצובית של חנן, הגיעה יהודית לתובנה תכנית רחבה יותר בנוגע להצגת השואה בכלל והצגת ילדים בשואה בפרט. הבחירות הנועזות יצרו תערוכה בולטת וחריגה לאותה תקופה בנוף של יד ושם ובכלל בנוף מוזיאוני השואה.

מה שהיה צפוי להיות תצוגה קטנה בנושא ילדות המוצגת במשך שלושה חודשים, תפח לתערוכה גדולה אשר נשארה למשך תשע עשרה שנים.

כרזת הסרט 'שלגייה ושבעת הגמדים' של וולט דיסני, 1937

התמונה שהצטיירה מהתערוכה הייתה הפוכה ממה שחשבו עד אז: כל הילדים שיחקו. בכל סביבה, מסתור ובכל מצב. בין אם בצעצועים ומשחקים “פורמליים” ובין אם בצעצועים מאולתרים, מכל חפץ או חומר, ואפילו בוץ. יהודית מספרת על ניצולה שכתבה על כך שבהתחלה היו לה את הבובות שלה, כשלקחו לה את הבובות היא שיחקה עם סיכות הראש כאילו היו בובות, כשכבר לא היו לה סיכות, היא ציירה על האצבעות פרצופים וכשלא היה לה במה לצייר, היא שיחקה בראש, בדמיון.

אחד מראשי החימר שפיסלה דבורה קורליאנדצ'יק במחנה העבודה ליבניץ-גרץ
מתוך קטלוג התערוכה "אין משחקים ילדותיים", מוזיאון יד ושם
אוסף החפצים, אגף המוזיאונים, יד ושם

אחת התובנות החשובות של יהודית בנוגע לצעצועים היא כי הם שימשו בעיקר כאמצעי הישרדות, כאשר ההנאה והמשחק היו המטרה המשנית. היא טוענת כי במקרים מסויימים תפקידם של המשחק והצעצוע היה חשוב יותר אפילו ממזון. התכונה ההישרדותית של הצעצוע פעלה בכל מיני רבדים. “הצעצועים יכלו לייצר נתק מהסביבה הקשה בה חיו הילדים כי הם יצרו עולם עם חוקיות משלו, הם יכלו לייצר רגעים של שמחה שהיא קריטית להישרדות, מצד שני, במקרים מסוימים כמו במקרה של טרזין (בהתייחסות למשחק מונופול מגטו טרזיינשטאט. ש.א) זה דווקא יוצר סדר בעולם האמיתי.”

משחק מונופול, אוסף יד ושם, תרומת דן גלס ומיכה גלס
מתוך קטלוג התערוכה "אין משחקים ילדותיים", מוזיאון יד ושם
אוסף החפצים, אגף המוזיאונים, יד ושם

המונופול מטרזיינשטאט הוא כאמור אחד משני החפצים הראשונים מתחום הילדות שהיו בארכיון יד ושם ואשר מהם בעצם התחיל האוסף. המונופול ניתן לארכיון על ידי האחים מיכה ודן גלס אשר היו ילדים בגטו טרזיינשטאט. במסגרת המחקר בנושא גילתה יהודית שהמונופול הוא פרט מתוך ייצור סדרתי של המחתרת בטרזיינשטאט. בטרזיינשטאט היו סדנאות גרפיקה בהן עסקו יהודים בייצור והפקת חומרים לצרכי הנאצים. בסדנאות אלה יצרו באופן מחתרתי גם חומרים גרפיים עבור היהודים ובין השאר יצרו את משחק המונופול הזה עבור הילדים. הילדים בטרזיינשטאט גרו בנפרד מההורים בבתי ילדים. הם למעשה היו סגורים ולא ידעו איך נראה המקום ואיך הוא מתנהל. משחק המונופול משרטט למעשה תמונה של הגטו- היכן נמצאים ההורים, איפה המאפייה, ואיפה בית הסוהר.

זו דוגמה מאד ברורה למשחק אשר מעבר לתפקידו הבידורי שימש כנשא של אינפורמציה, בנה לילדים תמונה של המציאות ונתן להם שייכות לעולם. בבית טרזין קיימת גרסה נוספת של המונופול, צבועה ביד, כך שאפשר להבין שהוא שימש גם כלוח ליצירה לילדים הקטנים יותר.

משחק מונופול, אוסף יד ושם, תרומת דן גלס ומיכה גלס
מתוך קטלוג התערוכה "אין משחקים ילדותיים", מוזיאון יד ושם
אוסף החפצים, אגף המוזיאונים, יד ושם

עדויות לקיומם של צעצועים ומשחקים בסיטואציה קיצונית ואכזרית כמו השואה מלמדות אותנו לאו דווקא על התנאים שבהם חיו הילדים, אלא על חשיבות המשחק והצעצוע והיותם חלק בלתי נפרד וכורח המציאות בסביבה של ילדים.

לכאורה, משחק אינו צורך חיוני כמו מים ומזון אבל בשונה ממה שמקובל לחשוב, ובהינתן שאלו מתקיימים, הצורך במשחק ובצעצוע מופיע לא הרבה אחריהם. בסביבה האכזרית של השואה התקיימו צעצועים ומשחקים גם כאשר התנהגויות תרבותיות וחפצי צריכה אחרים כבר נעלמו.

‏מתובנותיה של יהודית עולה מסר אוניברסלי והוא כי צעצועים ומשחקים אינם מותרות או רווחה, אלא צורך קיומי והישרדותי שיווצר באופן טבעי, בדומה אולי לשפה, בכל תנאי סביבה שיאפשרו אותו. כמו התנהגויות אנושיות נוספות שהתגלו במלוא עוצמתן נוכח הזוועות שביצעו הנאצים, משחקים וצעצועים ליוו ילדים ונוצרו על ידיהם כחלק בלתי נפרד מאנושיותם גם בחשיכה הגדולה ביותר שידעה האנושות, בין אם בדרכם אל הגאולה או בדרכם אל המוות.

בובת שוטר יהודי מגטו טרייזנשטאט
מתוך קטלוג התערוכה "אין משחקים ילדותיים", מוזיאון יד ושם
אוסף החפצים, אגף המוזיאונים, יד ושם

לזכרם של
משפחתו של סבי שמואל איגר
אמו בת שבע
אביו זלמן
אחותו דבורה
אחיו משה
אחותו אסתר
אחותו פרומית
משפחתה של סבתי שרה איגר לבית מורר
אמה מאשה
אביה חנן
אחיה אליעזר
משפחתו של סבי יוסף קמינסקי בן אלכסנדר
אמו שרה-שושי
אחיו אפרים
אחיו אברהם
ומשפחתה של סבתי זמרה קמינסקי לבית רביצקי
אמה אטקה לבית קון
אביה פייביש

אשר נרצחו בשואה

Categories
זכוכית חרס ישראל מתכת עץ פלסטיק צעצוע מכאני

סביבונים

“סיבוב” הנה תנועה מעגלית של עצם סביב מרכז. הקו הדמיוני סביבו סובב החפץ נקרא “ציר סיבוב”. אם ציר הסיבוב עובר דרך החפץ, הגוף סובב סביב עצמו (בדומה לסיבוב כדור הארץ סביב צירו). אם ציר הסיבוב חיצוני לחפץ, החפץ יקיף את הציר בתנועה מעגלית הנקראת הקפה. (בדומה למסלול כדור הארץ סביב השמש).

תופעת הסיבוב, המופעלת בין השאר על ידי כח המשיכה, נפוצה מאד ביקום והיא אחראית בין השאר לצורתם העגולה של כוכבים, למבנים הספירליים של הגלקסיות ולתופעות מחזוריות כמו היממה ועונות השנה בכדור הארץ.   

הסיבוב, המעגל והצורות העגולות חריגים בסימטריה שלהם על רקע הנוף ה”מבולגן” לכאורה בטבע ולכן, כאשר הם מופיעים הם מושכים את תשומת ליבו של האדם.

על פני כדור הארץ ניתן להיתקל בסיבוב בתופעות טבעיות כמו מערבולות או אופן הנפילה של זרעים מסויימים כמו זרעי המייפל והמכנף הנאה. התופעה יכולה גם לקרות באופן אקראי בנפילה או בהשלכה של חפץ חלק או עגול כמו חלוק נחל.

איורי זרעים כמו זרע המייפל הצונחים בתנועה סיבובית
מוזיאון המדע במינכן | גרמניה
צילום: שלומי איגר

סיבוב הגוף האנושי סביב ציר או במעגל הוא תנועה בסיסית במחול ויכול לגרום לשינוי תודעתי, לאקסטזה או לסחרחורת. סיבוב מהיר של חפץ תוך כדי חיכוך יכול ליצור המון אנרגיה מרוכזת בנקודה אחת, מה שהפך את הסיבוב לאחת הדרכים החשובות ליצירת אש ובכך לאחת התופעות החשובות בהתהוות המין האנושי.

גם טכנולוגיות רבות כמו החריטה והכדרות מבוססות על עיבוד חומר תוך כדי סיבוב והתוצרים שלהן הם חפצים עגולים וסיבוביים.

שיטות עתיקות להדלקת אש באמצעות חיכוך וסיבוב
Jefferys, Charles W. 1942
The Picture Gallery of Canadian History Volume 1, p.14

מבחינה חזותית- כאשר חפץ מסתובב מהר צורתו נראית כמשתנה לצורה הנקראת “גוף סיבוב” (למשל, כאשר קובייה סובבת סביב צירה היא נראית כגליל) והצבעים על גבי הגוף נראים כנמרחים ומתערבבים.

בנוסף, סיבוב מהיר יוצר כח ייחודי, הצנטריפוגה, ובכך גורם לחפצים מסתובבים להתנהג בצורה שונה מעט מזו שאנו מכירים בחיי היום יום, מה שמאפשר לחפץ מסתובב לעמוד ניצב לאורך זמן על צירו.

מחול הדרוויש הסופי מבוסס על מאפיינים רבים של הסיבוב, הבגד המסורתי מעוצב להדגיש את גוף הסיבוב ולהשתנות בכח הצנטריפוגה
צילום: ויקיפדיה, נחלת הכלל

היותה של התופעה נפוצה כל כך, שימושית וקלה להשגה גרמה לאדם לעסוק ולהתקל הרבה בחפצים מסתובבים. המראה הייחודי, שינוי הצורה והאופי הכמעט מכושף של חפצים מסתובבים, גרמו לאדם להסתקרן מהתופעה, לחקור אותה ולהשתעשע בה.

הקסם והפשטות של התנועה הסיבובית גרם לה להיות תופעה יעילה ונפוצה מאד בעולם הצעצועים. סביבונים וצעצועים מסתובבים הופיעו במקביל בתקופות שונות, בתרבויות שונות ובמקומות שונים לאורך ההיסטוריה ובדומה לצעצועים בסיסיים אחרים, נראה שהמשחק בחפצים מסתובבים הוא תופעה אנושית על תרבותית.

צעצועים כמו חישוק ההולה הופ, היו-יו, הדיאבלו ועוד הם כמה מהצעצועים האייקוניים המבוססים על תנועת הסיבוב.

הסביבונים הם קבוצה ענקית במשפחת הצעצועים המסתובבים אשר המכנה המשותף לכולם הוא העיקרון הפיזיקלי המפעיל אותם: שימוש בכוח צנטרפוגלי הנוצר ע”י סיבוב סביב ציר לצורך עמידה אנכית כנגד כח המשיכה.

הסביבונים הבסיסיים ביותר הם אלו המופעלים על ידי האצבעות, לרוב הם יהיו בעלי בסיס חרוטי וידית קטנה או שטח אחיזה להפעלה בעזרת האצבעות.

סביבון עץ חרוט וצבוע | צילום: שלומי איגר

סביבון פלסטיק | צילום: שלומי איגר

בתוך קבוצה זו קיימים “סביבוני ההימורים”- אלו שגופם המרכזי בנוי מפאות ולכן תמיד יפלו כאשר פאה אחת מצביעה כלפי מעלה או נוגעת במשטח. סביבוני הימורים שייכים למעשה גם למשפחה של קוביות המשחק.

איור סביבוני הימורים של החוקרת גוון וויט
Antique Toys and Their Background | 1971 | Gwen White

על עקרון זה עובד גם הסביבון הנפוץ בחג בחנוכה המאופיין בארבע פאות וכיתוב האותיות נ’ ג’ ה’ פ’\ש’

אחת הסברות לגבי מקורו של סביבון חנוכה בעל ארבע הפאות היא שהוא שכלול של קוביות משחק בעלות ארבע פאות שהיו בשימוש באיזור הודו.

סביבוני חנוכה קיימים במגוון חומרים וטכנולוגיות. היקרים מביניהם מגולפים בעץ או עשויים בעבודות צורפות. סביבונים זולים היו עשויים בעבר מעופרת בטכניקות יציקה פשוטות ועם הופעת הפלסטיק הופיעו שלל גרסאות זולות ופשוטות שהחליפו את סביבוני העופרת.

סביבוני עץ מגולפים | פולין | המאות ה19 וה 20 | מוזיאון ישראל, ירושלים | צילום: שלומי איגר

סביבוני עץ מתועשים | צילום: שלומי איגר

סביבוני עופרת לצד תבניות היציקה שלהם העשויות עץ | פולין וישראל | המאות ה19 וה20 | מוזיאון ישראל, ירושלים | צילום: שלומי איגר

סביבון חנוכה פשוט מפלסטיק, דגם נפוץ בישראל בעשורים האחרונים | צילום: שלומי איגר

סביבון חנוכה פשוט בעל שש פאות, דגם נפוץ בישראל בעשורים האחרונים | צילום: שלומי איגר

סביבון חנוכה פשוט עשוי חלק אחד | צילום: שלומי איגר

סוגים נוספים של סביבונים מאופיינים לרוב על ידי אופן ההפעלה שלהם

“סביבון השלכה” או “פורפרה” הוא סביבון אשר ההפעלה שלו נעשית על ידי ליפוף חוט סביב הסביבון והשלכתו לארץ כאשר קצה החוט נשאר בידי המשליך. אחד המאפיינים של סביבון זה הוא עוצמת הסיבוב החזקה שלו, מה שגרם לו להיות כלי משחק פופולרי בתחרויות שונות שמטרתן הפלת או אפילו ריסוק הסביבון של היריב.

מקורן של הפורפרות הוא ככל הנראה אסיה, בדגש על יפן אך הן היו ועודן משחק נפוץ מאד באירופה ובהמשך גם באמריקה.

פורפרות עץ מאירופה | המאות ה16 וה17
The Lost Art of Spinning Tops , 2011 , Lourens Bas, Arthur Verdoorn

איור פורפרה אפריקאית של החוקרת גוון וויט
Antique Toys and Their Background | 1971 | Gwen White

סביבון נוסף הוא “סביבון השוט”. סביבון זה מופעל על ידי שוט, איתו מצליפים בסביבון במהלך הסיבוב בכדי להמשיך את סיבובו. לרוב מקורו של סביבון השוט מיוחס לסין ונראה שיובא לאירופה במאה ה14. למרות  שעדויות עתיקות של סביבונים אלו נמצאו גם במצרים ולכן סביר שהיה קיים באיזור הים התיכון גם לפני שהובא מסין.

בעבר סביבוני שוט היו עשויים מעץ וחימר, במאה ה18 באירופה החלו לייצר גרסאות ברזל שלהם שיועדו לשימוש על קרח.

גם סביבון השוט וגם הפורפרה ייחודיים בהיותם סביבונים שהפעלתם דורשת מימנות נרכשת, הם מתאימים למשחק בחוץ ועוצמת הסיבוב שלהם גדולה מאד. סביבון השוט והפורפרה הפכו לצעצועים נפוצים מאד בקרב ילדים וחלק משגרת הפנאי וניתן למצוא עדויות למשחק בהם בציורים ובספרות לאורך ההיסטוריה.

לא מפתיע שהסביבונים הללו הפכו במקומות מסויימים לענפי ספורט ושימשו כמקור השראה למשחקים ומוצרים שונים שהמוכר ביניהם כיום הוא הבייבלייד, משחק קרבות תחרותי בסביבונים שאופן ההפעלה שלהם הוא שכלול שיטת הפורפרה. הבייבלייד מבוסס על סידרת אנימציה. 

למעלה: ציור של ריצ'רד מורטון פאיה המתאר ילדים משחקים בפורפרות | אנגליה | 1800| מתוך קטלוג מוזיאון הילדות בלונדון
למטה משמאל: איור ילד גרמני בימי הביניים משחק בסביבון שוט
למטה מימין: כרזה מאויירת למשחק הבייבלייד

סביבון מוכר נוסף הוא “סביבון המשאבה” שמו של סביבון זה נגזר מצורת הפעלתו המבוססת על תנועת פמפום שבמהלכה מוט מפותל נע דרך גוף הסביבון ומאלץ אותו להסתובב סביבו. סביבון זה קל מאד להפעלה ואינו דורש כל מיומנות ולכן הוא נפוץ מאד בעולם צעצועי התינוקות. בגלל עקרון ההפעלה המכאני הדורש מוט ארוך בעל פיתולים רבים ורחוקים זה מזה סביבוני המשאבה הם גדולים יחסית, מה שהפך אותם לכר פורה לאיורים ודקורציה השאולים מעולם הילדים. בגרסאות מסויימות סביבון משאבה מגיע עם בסיס רחב מקובע אליו כך שהוא עומד ניצב גם כשאינו מסתובב. סביבוני המשאבה הם סביבונים מודרניים יחסית ופיתוחם התאפשר הודות לשכלול טכניקות עיבוד פח במאה ה19. כיום יהיו עשויים לרוב מחומרים כמו פח כבוש ופלסטיק.

סביבוני משאבה שונים | מוזיאון הצעצועים באנטליה | צילום: שלומי איגר

סביבון משאבה מאוייר | מוזיאון הילדות בלונדון | צילום: שלומי איגר

דרך נוספת לספק אנרגיה לסיבוב הסביבון היא שימוש בקפיץ. קיימים סוגים שונים של סביבוני קפיץ אשר המשותף להם הוא הפעלתם המבוססת על מתיחת קפיץ, בסיבוב או בלחיצה ושחרור פתאומי של האנרגיה האגורה בקפיץ אל הסביבון בתנועה סיבובית. בגלל הצורך לנתק את הקפיץ מבלי לבלום את הסביבון, אחד המאפיינים של סביבונים אלו הוא שהם עשויים לרוב משתי יחידות אשר אחת מהן נותרת ביד המפעיל. גם סביבונים אלו היו במקור עשויים פח וכיום קיימות בעיקר גרסאות פלסטיק שלהם.

סביבון קפיץ מפח | מוזיאון הילדות בלונדון | צילום: שלומי איגר

סביבון קפיץ מפלסטיק | צילום: שלומי איגר

סוג נוסף של סביבון מודרני יחסית, אשר החידוש בו אינו טכנולוגי אלא מדעי, הוא הסביבון המתהפך “tippe-top”

הסביבון המתהפך הוא סביבון המעוצב באופן שגורם לו להתהפך תוך כדי סיבוב ולהסתובב על הידית שלו. מה שמאפשר את התופעה הוא שילוב בין ידית הסביבון הגורמת לו לצאת מעט מאיזון סביב ציר הסיבוב שלו לבין גופו הכדורי היוצר מצב שבשונה מסביבונים אחרים, אין לו “חוד” המשמש כנקודת מגע יחידה עם המשטח, נקודת המגע שנעה, בשילוב עם כח החיכוך מביא את הסביבון לנקודה שבה עליו להתהפך ולהסתובב על הידית.

העקרונות הפיזיקליים של סביבון מתהפך מתוארים בטקסטים עוד משנת 1890 ושנה לאחר מכן אפילו נכתב פטנט בנושא, אולם ככל הנראה רק בשנות החמישים של המאה העשרים נבנה מודל הפועל על פי העקרון הפיזיקלי והוגן גם הוא בפטנט. כיום הסביבון המתהפך הוא סוג נפוץ מאד של סביבון וקיימות גרסאות שלו גם מדוייקות מאד ממתכות שונות וגם גרסאות פלסטיק פשוטות וזולות.

פטנט הסביבון המתהפך משנות החמישים

סביבון מתהפך עשוי עץ. מעוטר בצידו התחתון | צילום: שלומי איגר

סביבון מתהפך| צילום: שלומי איגר

סביבון מתהפך הוא דוגמה לניצול עקרון הסיבוב של הסביבון ליצירת אפקט נוסף, מפתיע, המבוסס על עקרון הסיבוב. לאורך השנים נוצרו סוגי סביבונים שונים המנצלים את תנועת הסיבוב בדרכים שונות, פשוטות יותר, ליצירת אפקט משני או התנהגות נלווית לסיבוב הסביבון:

אחד המאפיינים של סיבוב הסביבון הוא מהירותו הגבוהה, במהירות זו אוויר רב מתחכך על פני הסביבון. גוף חלול עם חור במיקום נכון יתפקד בזמן סיבוב כמשרוקית. זהו הבסיס לסביבון השורק\ המזמזם.

סביבונים שורקים ניתן למצוא ביפן, באירופה ובאמריקה מהמאה ה18. קיימים סביבונים שורקים מעץ, מאבן, ממתכת וכיום גם מפלסטיק. בשל מהירות הסיבוב הגבוהה הדרושה ליצירת השריקה לרוב סביבונים שורקים יהיו מהטיפוסים המופעלים באמצעי עזר כלשהו כמו חוט או קפיץ.

איור סביבונים של החוקרת גוון וויט
מספרים 1, 2, 4 הם סביבנים שורקים
Antique Toys and Their Background | 1971 | Gwen White

סוג נוסף של סביבון המשתמש בתכונה אחרת של הסיבוב הוא הסביבון הנפתח- סביבונים אלו מנצלים את הכח הצנטריפוגלי המושך את המסה מציר הסיבוב כלפי חוץ. לסביבונים אלו יהיו רכיבים המחוברים אל הגוף המרכזי בציר ובעת הסיבוב הרכיבים “יפרסו” לצדדים.

שימוש נוסף בכח הצנטריפוגלי בסביבונים נוסף בסוף המאה העשרים כאשר החלו להופיע סביבונים המכילים רכיבים אלקטרוניים. אלקטרוניקה היא במידה רבה אלמנט בעל פוטנציאל להיות מסורבל מאד על גבי חפץ פשוט כמו סביבון אך חיבור מעניין אחד בין אלקטרוניקה לסביבון הוא המתג הצנטריפוגלי- רכיב מתכתי חופשי כמו קפיץ למשל, הממוקם מחוץ לציר הסיבוב של הסביבון, אשר כח הצנטריפוגה מניע אותו בזמן סיבוב לסגור מעגל ולהפעיל אלמנט כמו צליל או תאורה. היופי במנגנון הוא הקשר המכאני שלו לסיבוב, בפועל מרבית הסביבונים האלקטרוניים מפעילים צלילים ותאורות גסים מאד שאינם תואמים את הפשטות והזיקוק שבסביבון.

סביבון אלקטרוני| צילום: שלומי איגר

תופעות נוספות רבות הנגזרות מצורת הסיבוב, העמידה הניצבת, המהירות והכח הצנטריפוגלי נוספו במהלך השנים כתוספות לסביבונים. כך נוצרו בין השאר צעצועים כמו סביבונים מציירים או סביבונים מגנטיים המסיעים בתנועה אופקית פיסת מתכת.

משמאל: סביבון "מצייר" על רקע הפטנט שלו, מתוך
The Lost Art of Spinning Tops , 2011 , Lourens Bas, Arthur Verdoorn
מימין: סביבון מצייר לצד הטושים שלו | צילום: שלומי איגר

סביבון מגנטי| צילום: שלומי איגר

היותם של הסביבונים נפוצים, זולים וניידים הפכה אותם לאמצעי נהדר למשחק. צורות המשחק הן החל ממשחקי מזל בסביבוני ההימורים עד משחקי מיומנות של סיבוב הסביבון, ביצוע להטוטים בעזרתו וקיום קרבות בין סביבונים. מלבד משחקים אלו, המכאניקה והתנועה של הסביבון יצרה במהלך השנים צורות משחק נוספות, שונות ומגוונות, שחלקן כללו ממש לוחות משחק וכלי משחק נוספים מלבד הסביבון. לרוב במשחקים אלו על הסביבון לעבור בין מכשולים או לקלוע למטרה מסוימת.

איור לוח משחק משנת 1880
מתוך הבלוג של לורנס באס:
lourensbas.wordpress.com

מבוך ומסלול מכשולים מהמאה ה19
מתוך הבלוג של לורנס באס:
lourensbas.wordpress.com

זירות משחק של משחק הבייבלייד, כיום

אחד מסודות ההצלחה של הסביבון ומקור הקסם שלו הוא הפער העצום בין קלות היצירה לבין האפקט המתקבל. טכנולוגיות וחומרים המתאימים ליצירת צורות חרוטות מלוים את האדם מראשית ימי הטכנולוגיה. כדרות וחריטת עץ הן מהטכנולוגיות העתיקות והן משמשות עד היום ליצירת חלק מסוגי הסביבונים.

הקסם שמתרחש כאשר חפץ חרוט מסתובב במהירות, מעלים את כל סממניו הגרפיים ומנצח את כח המשיכה הוא עצום. העובדה שילדים ומבוגרים בני זמנינו יכולים להנות מחווית סיבוב הסביבון והצפיה בו יכולה לרמוז עד כמה מרגשת וקסומה היתה החוויה לשחק בסביבון בעבר וכמה בקלות ניתן היה לייחס לחפץ המכושף הזה שהתנהגותו כל כך מדוייקת אך כוון נפילתו לא צפוי תכונות מיסטיות ולשייכו לעולם הגורל וההימורים.   

לבלוג יש עמוד פייסבוק פעיל בו ניתן לעקוב ולהתעדכן כאשר עולים חומרים חדשים

https://www.facebook.com/aboutoys/

מקורות וקריאה נוספת:

http://www.artofspinningtops.com

https://lourensbas.wordpress.com

Antique Toys and Their Background | 1971 | Gwen White

The Lost Art of Spinning Tops , 2011 , Lourens Bas, Arthur Verdoorn

http://me598.wikidot.com/an-investigation-of-the-tippe-top

קטלוג תערוכה “סביבון סובב עולם”- אוסף רחל ברלב

דף פייסבוק של האספן עזרא כהן: spinning top ezra (dreidels) collection ( סביבונים האוסף של עזרא)

הבלוג של דינה קיין: http://svivon.lulaot.com

Categories
גרמניה דמות אדם דמות רובוט המאה ה20 פלסטיק

חייזרים

חייזרים

חייזרים |1926| פולימר | אלסטולין, האוסר | גרמניה.

מוצג במוזיאוני צעצועים במינכן ובנירנברג.

Spacemen

Spacemen | 1926| Polymer| Elastolin, Hausser | Germany.

Taken at toy museums in Munich and Nuremberg

Categories
גרמניה דמות בעל חיים המאה ה19 לבד

יזמית: מרגרטה שטייף

מרגרטה שטייף נולדה בעיירה גינגן (Giengen) בגרמניה בשנת 1847. בגיל 18 חודשים היא חלתה במחלת הפוליו אשר השאירה אותה נכה לשארית חייה- היא נותרה משותקת בשתי רגליה ויד ימינה נחלשה והיתה למוגבלת בתנועה.

למרות הקשיים הרבים שנכותה הציבה לה, מיומניה ניכר כי מרגרטה הייתה ילדה פעילה, אופטימית ומלאת שמחת חיים ולא נתנה למגבלתה להשפיע עליה לרעה. מרגרטה אהבה ללכת לבית הספר בו למדה תפירה ידנית- פעולה שהיתה קשה לה מאד בגלל מוגבלותה ביד ימין. במקביל, למדה לנגן בסיטאר והחלה ללמד מוזיקה.

בכסף שחסכה מרגרטה מההוראה קנתה מכונת תפירה (מכונת התפירה הראשונה בעיירה הקטנה) מכונת התפירה, המותאמת להפעלה ביד ימין, היתה קשה מאד לתפעול על ידי מרגרטה ובתושייה ויצירתיות שאיפיינו אותה היא פיתחה טכניקה של תפירה הפוכה (כאשר המכונה מסובבת ב180 מעלות, הגלגל בצד שמאל והיא מושכת את הבד במקום לדחוף אותו). התמחותה בתפירה והעובדה שהיתה בעלת המכונה הראשונה בעיירה הפכו אותה לתופרת מבוקשת ואיפשרו לה להתפרנס בכבוד.

בשנת 1877 פתחה מרגרטה בית עסק קטן ללבד, חומר אשר נהיה מאד אופנתי באותן שנים, והחלה לייצר מוצרי לבד. בשנת 1880 נתקלה בדימוי של פיל אשר מצא חן בעינייה והחליטה ליצור צעצוע לבד בדמותו. התוצר היפה מצא חן בעיני אנשים והיא החלה לייצר פילים דומים כמתנות לילדים במשפחתה.

פיל |1886 | לבד | מרגרט שטייף | גרמניה. צילום: שלומי איגר

אחיה של מרגרטה, פריץ שטייף, זיהה את הפוטנציאל המסחרי בפילי הצעצוע וביקש מאחותו לייצר לו מספר דוגמאות, איתן הלך לעניין מפיצים.
פילי הצעצוע זכו להצלחה מסחררת ובעקבותם החלה מרגרט לייצר חיות נוספות כגון פודל, חמור, קוף וסוס.

פיל הלבד, איור מתוך קטלוג החברה | גרמניה. צילום: שלומי איגר

כאשר הצעצועים הצליחו והביקוש להם עלה, שיכנע פריץ את אחותו להעביר את בית המלאכה הקטן שלה מבית הוריה לחלל גדול יותר. בשנת 1890 הועבר העסק למפעל שנבנה במיוחד בשבילו והחברה הקטנה גדלה ושגשגה כאשר במפעל יוצרו אלפי צעצועים בעבודת יד בכל שבוע.

הילדה הנכה אשר היתה צפויה להיות תלויה כל חייה באנשים גדלה להיות אשה עצמאית, בעלת מפעל גדול המעסיק מאות עובדים.

צילום מתוך המפעל המשגשג
בתצוגה במוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

למרגרטה היתה חיבה עזה לילדים ולתינוקות והדמיון של ילדים נהנים מיצירותיה ליווה את תהליך היצירה שלה. היא היתה מעורבת מאד בגידול תשעת ילדיו של פריץ והתעקשה שכולם, כולל שלוש הבנות, ילמדו גם אנגלית וצרפתית.

ששה מתוך תשעת הילדים השתלבו במפעל בתפקידים שונים, אחד מהם, ריצ’רד, הפך עם הזמן להיות המעצב הראשי. לימים ריצ’ארד הפך להיות הממציא של אחד הצעצועים האייקוניים המאפיינים את החברה ואת עולם הבובות הרכות בכלל:

 בעקבות צפייה במופע דובים בקרקס, ריצ’ארד התרשם מאד מהמראה הכמעט אנושי של הדובים כאשר הם עומדים על שתי רגליים. הוא החל לצייר סקיצות של דובים עומדים מתוך מחשבה שצעצוע הדוב עשוי להיות פופולרי גם בקרב ילדים בנים. הסקיצות הפכו לדובי ה”טדי בר” (Teddy Bear) האיקוניים (אשר הומצאו, אגב, במקביל גם בארצות הברית, אך על כך אכתוב במאמר נפרד). לאורך השנים מכרה החברה מליונים רבים של דובי הטדי ברחבי העולם.

הסקיצות של ריצ'ארד לצעצועי דובים
בתצוגה במוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

דובי טדי של שטייף מתקופות שונות | מוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

אחד המאפיינים החשובים של מוצריה של מרגרטה שטייף נובע מהפרפקציוניזם שלה- מבחינתה, צעצוע “טוב” צריך להחזיק מעמד מאה שנים. הדבר בא לידי ביטוי בחומרי הגלם ובאיכות התפירה שמאפיינים את מוצרי החברה.

חתול| מרגרטה שטייף, מוזיאון הצעצועים במינכן. צילום: שלומי איגר

טלה| מרגרטה שטייף, מוזיאון הצעצועים במינכן. צילום: שלומי איגר

צילום מתוך קטלוג החברה בשנת 1903
בתצוגה במוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

השליטה של מרגרטה בכל האספקטים של המפעל ורצונה להקפיד על איכות הייצור כמו גם על רווחת עובדיה יצרו צורך לבנות את כל המפעל נגיש בצורה מירבית, כך שמרגרטה, על כסא הגלגלים, יכלה להגיע לכל מקום במפעל. כפועל יוצא מהיות המפעל נגיש- החליטה שטייף להעסיק במפעל עובדים נכים (מעשה שלא היה מקובל כלל באותן שנים)

העסקת עובדים נכים הנה דוגמה אחת מיני רבות לאופיה ההומני של שטייף ולעובדה כי היא הקדימה את זמנה. מרגרטה היתה אישה עצמאית שניהלה עסק ענק ומשגשג בתקופה שבה ציפו מנשים להשאר בבית, היא לחמה על זכותה להגן על עיצוביה, על קניינה הרוחני ועל זכויות היוצרים כאילו היו של גבר ויצרה תעשייה משגשגת ומקומות עבודה חדשים באיזור וזמן מאותגרים מבחינה כלכלית. כאשר כל זה נעשה במסגרת מגבלות פיזיות של נכות קשה מתוך תשוקה, אמונה ועקשנות רבה.

לבלוג יש עמוד פייסבוק פעיל בו ניתן לעקוב ולהתעדכן כאשר עולים חומרים חדשים https://www.facebook.com/aboutoys/

חתולים ועכברים| מרגרטה שטייף, מוזיאון הצעצועים בנירנברג. צילום: שלומי איגר

Categories
גרמניה דמות בעל חיים המאה ה19 לבד פיל

פיל

פיל

פיל |1886 | לבד | מרגרט סטיף | גרמניה.

מוצג במוזיאוני צעצועים במינכן ובנירנברג.

Elephant

Elephant | 1886 | Felt | Margarete Stieff| Germany.

Taken at toy museums in Munich and Nuremberg

Categories
גרמניה דמות בעל חיים דמות בעל חיים המאה ה19 עץ

טכנולוגיה: חריטת חיות עץ

“Reifendrehen” (בתרגום מילולי “חריטת-צמיג”) היא טכניקה מסורתית ליצירת צעצועי עץ (בעיקר חיות) שפותחה בתחילת המאה ה19 במחוז הרי אורה (Ore Mountains) בגרמניה.
הטכניקה היעילה, מאפשרת יצירה מתועשת ומהירה של כמות גדולה של צעצועי עץ זהים והיא התפתחה והשתכללה לאורך המאה ה19 ומשמשת את יצרני צעצועי העץ במחוז עד היום.

טבעת חרוטה בקו מתאר של פרה והתוצר בשלבים שונים של התהליך, מוזיאון הצעצועים בנירנברג, גרמניה. צילום: שלומי איגר

הטכניקה הנה חריטה של טבעת עץ בקוטר של כ30 עד 50 ס”מ כאשר פרופיל הטבעת הוא קו המתאר של החיה.
הטבעת נפרסת לפרוסות כאשר כל פרוסה עוברת עיבוד משני כמו גילוף, שיוף וצביעה ליצירת הצעצוע השלם.
במקרים מסוימים פרטים קטנים ושבירים כמו זנבות, קרניים ואוזניים נחרטים בטבעת נפרדת ונוספים לאחר מכן לחיה השלמה.

Categories
דמות אדם דמות רובוט המאה ה20

רובוטים

יצורים דמויי אדם מעשה ידי אדם הופיעו בתרבויות שונות ובתקופות שונות במיתולוגיה, באגדות ובהקשרים פולחניים. מפסלים חיים ביוון ובמצריים העתיקות דרך הגולם מפראג והמפלצת של ד”ר פרנקשטיין, דימוי זה הצית את דמיונם של אנשים מאז ומעולם וככל שהתקדמה הטכנולוגיה הלך הדימוי והשתכלל.

מקור המונח “רובוט” (robot) הוא במילה הצ’כית “Robota” שמשמעותה “עבודת פרך” והוא נטבע לראשונה על ידי המחזאי הצ’כי קרל צ’פק (Capek,Karel) במחזה בשם “R.U.R” שכתב בשנת 1920.
המחזה מתאר מפעל (“Rossum’s Universal Robots”) המייצר עבדים מלאכותיים במטרה לפטור את האנושות מהעבודות הפיזיות.

המילה כיום משמשת לתיאור של מכונה אוטומטית מונחית תוכנה אך בתרבות הפופולרית, במדע הבדיוני ובשפת היום יום ממשיכה המילה לתאר יצורים מלאכותיים דמויי אדם.

צעצועי רובוטים, פסל הגולם מפראג וברקע בובות ברבי, מוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

חוקר הקולנוע פרופסור ג’יי פי טלוט טוען כי דמוי האדם המלאכותי, רובוט על כל צורותיו, הוא למעשה הדימוי הנפוץ והחשוב ביותר במדע הבידיוני, המופיע מראשית הז’אנר ועד ימינו, ומייצג (על פי טלוט) את המפגש בין האדם לטכנולוגיה, מה שלמעשה עומד בליבו של הז’אנר.

יותר מכך מציע טלוט כי דמות הרובוט- היא אמצעי דרכו ניתן לבחון את השינוי ביחס של האדם למדע, לטכנולוגיה ואפילו לעצמו.

עולם המדע הבדיוני כמו עולם הפנטזיה והאגדה הוליד שלל דימויים אשר עובדו והתגשמו בדמות צעצוע. בשונה מעולמות ספרותיים אחרים, המדע הבדיוני מתאר (לרוב) עולמות עתידניים, רוויים בטכנולוגיות, נשקים וכלי תחבורה אשר קל להבין את תרגומם המהיר לתחום הצעצועים.

כיום ישנם סוגים רבים של צעצועי רובוטים והדימוי מפוצל לכוונים שונים, בקטע זה אני מתייחס לצעצוע הרובוט ה”קלאסי”- האיש המכאני, המכונה האנושית.

לאחר מלחמת העולם השנייה פעלה ארצות הברית לשיקום הכלכלה היפנית, אחד האמצעים המרכזיים היה שיקום התעשייה. הדבר נעשה על ידי העברת תעשיות לא רווחיות הדורשות כח אדם רב ליפן. בין תעשיות אלו היתה תעשיית הצעצועים. צעצוע הרובוט הנחשב לראשון הגיע בשנות הארבעים מאותה תעשייה מתפתחת אשר הפכה לימים לחוד חנית בתחום של צעצועי רובוטים ורובוטיקה בכלל.
הצעצוע הוא הרובוט הצהוב “ליליפוט” אשר אופייני לתעשיית צעצועי הפח היפנית של אותן שנים.

“ליליפוט” היה צעצוע בעל מנגנון מתיחה הנע על שתי רגליים. ההליכה המגושמת שלו שמאפיינת את שיטת תנועה זו התאימה לדימוי הקובייתי והמכאני בשונה מצעצועי קפיץ מאותה תקופה אשר תיארו דמויות אנושיות או חיות.

ליליפוט, שנות הארבעים, יפן
. מוזיאון הצעצועים נירנברג, גרמניה. צילום: שלומי איגר

צעצוע הרובוט האייקוני הבא שיוצר ביפן היה “The Atomic man” שיוצר ככל הנראה בשנת  1949 וניתן כמתנה בכנס מדע בדיוני בניו יורק בשנת 1950. באופן אירוני ומטריד האיור על אריזת הצעצוע הוא הרובוט, ענק, הולך בין בניינים קטנים בעיר המכוסה בענן המזכיר אולי פטרייה גרעינית.

צעצועי הרובוטים היפניים הצליחו בארצות הברית והחל משנות החמישים גם התעשייה המקומית החלה לפתח ולייצר צעצועי רובוטים משלה.

אחד הרובוטים האמריקאיים הראשונים והפופולריים היה רוברט הרובוט של חברת Ideal Toy מניו יורק– רובוט פלסטיק מכאני הפועל על סוללות, אשר היה משוכלל בהרבה מצעצועי הקפיץ. אחד המאפיינים הייחודיים שלו היה שהוא היה “מדבר”.

“I am Robert Robot, Mechanical Man. Ride me and steer me where ever you can, I am robert Robot, Mechanical Man”.

רוברט הרובוט, שנות החמישים, ארה"ב.
מוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

במקביל יוצרו בארצות הברית צעצועי רובוטים פופולריים רבים כמו Z-Man, Robot Dog, Big Max ועוד.
הרובוטים האלו ליוו את התפתחות הטלוויזיה שהביאה איתה שלל סדרות מדע בדיוני אשר הציתו את דמיונם של הילדים ששיחקו ברובוטים, ניהלו ביניהם קרבות וחלמו להיות חזקים ו”משוכללים” כמו האנשים המכאניים.

המדע הבדיוני הפופולרי המשיך לצבור תאוצה ובשנת 1956 יצא לאקרנים הסרט “הכוכב האסור”
(Forbidden Planet) בבימויו של פרד מ. ווילקוקס אשר הביא לעולם את “רובי הרובוט” שהפך לאחד מצעצועי הרובוטים האייקוניים הפופולריים ביותר (ויתכן גם שאחד הצעצועים אשר זכו להכי הרבה חיקויים)

הרובוט הבנוי במבנה המזכיר חליפות אמודאים ישנות תורגם בקלות לצעצוע מכאני. המבנה הגס והמפרקים הגדולים התאימו במיוחד ליצירה של צעצוע מכאני וחופת הזכוכית השקופה תורגמה לחופת פלסטיק שיצרה מראה עשיר ומשוכלל.

צעצועי רובי הרובוט, מוזיאון הצעצועים במינכן. צילום: שלומי איגר

רובי הרובוט במוזיאון הילדות בלונדון, אנגליה. צילום: שלומי איגר

גם שיגורה של הספוטניק בשנת 57 ומירוץ החלל תרמו לפופלריות של המדע הבדיוני ותוצריו הנלווים. האסתטיקה של חלליות, רובוטים, רכבי חלל וטילים נכנסה לחדרי הילדים בארצות הברית ובברית המועצות והפכה לחלק אינטגרלי מעולם הילדות.

המעבר מרובוטי פח לרובוטי פלסטיק יצר סיטואציה מעניינת בה העיצובים ניסו לתת לצעצועי הפלסטיק אופי מתכתי, זה נעשה בעיקר על ידי שימוש בגיאומטריות פשוטות כמו קובייה או גליל, משטחים ישרים, ריבוי של סימני חיבור מדומים כמו חריצים, פתחים, ברגים וניטים אשר פוסלו בחומר ללא צורך אמיתי וכמובן שימוש בפיגמנטים מטאליים.

אלמנטים נוספים כמו אנטנות, פנסים, פתחים דמויי כונסי אויר ועוד כיסו את הרובוטים כדקורציה או ליצירת מאפיינים קריקטוריסטיים כמו השימוש הנפוץ בצורות דמויות פנסים ליצירת עיניים.

מאפיין נוסף של צעצועי הרובוטים משנות השישים עד השמונים הוא השפעתם מתעשיית מוצרי האלקטרוניקה הביתיים- לרובוטים רבים היה מסך דמוי טלויזיה בבטנם (לעיתים עם הקרנה נעה על המסך) והם עוטרו בשעונים, כפתורים ופקדים אשר נתנו להם אופי של מכשיר משוכלל, הרבה בהשפעת המחשבים אשר התפתחו במקביל. האייקון הקובייתי ועמוס הסממנים המכאניים, לעיתים עד כדי גרוטסקיות, אפיין את דמויות הרובוטים לאורך העשורים הבאים.

רובוט פלסטיק, מוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה
אנטנות, פנסים, כונסי אוויר ומבערים ברוח תעשיית החלל האמריקאית
צילום: שלומי איגר

רובוטים, השמאלי יוצר ביפן בשנות השבעים, מוזיאון הצעצועים באנטליה, תורכיה
שעונים, כפתורים ומסך בהשפעת מוצרי אלקרוניקה
צילום: שלומי איגר

במהלך השנים התפתח דימוי הרובוט ונעשה מורכב. יצירות מדע בדיוני חדשות, סדרות טלויזיה וחברות צעצועים הרחיבו את היריעה ואת ההגדרה ונוצרו שלל משפחות רובוטים חדשות אשר באו לידי ביטוי בתעשיית הצעצועים.

מאפיינים רבים כמו האופי המתכתי, צינורות, קפיצים וכו’ חזרו על עצמם בצעצועים השונים כמו גם השפעות מובהקות מעולם עיצוב הרכב ותעשיית החלל אשר התפתחו במקביל.

Mild Girl
רובוט | שנות השמונים | יפן
צילום: שלומי איגר

רובוט על שלט וסוללות | שנות השמונים או התשעים | יפן
צילום: שלומי איגר

רובוט | 2000+ | הזרקת פלסטיק ומנכנון מכאני | סין
Hans Novelty Ltd.
צילום: שלומי איגר

רובוט |2009| הזרקת פלסטיק ומנכנון מכאני | סין
צילום: שלומי איגר

לאורך כל השנים נשארו יפן וארצות הברית מובילות גם בתעשיית הצעצועים עצמם אבל גם בהכתבת הערכים האסתטיים והתרבותיים הייחודיים לכל אחת מהן.

בשנות השמונים והתשעים השתכללו צעצועי הרובוטים והדימוי הנוקשה הלך והתרכך, נהיה קצת יותר אנטומי גם בזכות האסתטיקה של הרובוטים בתרבות המנגה והאנימה היפנית. מלבד ההשפעה מעולמות התעשייה והטכנולוגיה, עיצוב הרובוטים הושפע גם ממקורות אקזוטיים יותר כמו מסיכות ופיסול בתרבויות עתיקות או רחוקות.

הקשר ההדוק בין טלויזיה- רובוטים וצעצועים בא לידי ביטוי בשנות השמונים כאשר חברת צעצועים יפנית יזמה תוכן טלוויזיוני ייעודי ליצירת צעצועים ויצרה את הסדרה “רובוטריקים” שהפכה לאחת מסדרות צעצועי הרובוטים הגדולות והמצליחות בידי חברת “האסברו” האמריקאית.

על הרובוטריקים וצעצועי הרובוטריקים אכתוב בנפרד אך עיצוב הרובטריקים האייקוני השפיע מאד על סגנון צעצועי הרובוטים שבאו אחריו. בעיצוב הרובוטריקים הראשונים ניתן לראות בבירור סגנונות עיצוביים אופייניים לשנות השמונים. מלבד ההשפעות האקזוטיות העיצוב מושפע מאד מסגנונות אשר שלטו באותה תקופה בתעשיית הרכב והחלל ובדגש על תעשיית הרכב היפנית.

המשטחים הישרים והעיטורים הגיאומטריים (צורות טרפזיות) מאפינים את התקופה.

רובוטריק | 1984 | פלסטיק מוזרק ורכיבי מתכת | HASBRO | יוצר בסין
צילום: שלומי איגר

דימוי הרובוט בתרבות הוא דימוי מורכב וטעון העוסק בהגדרת האדם, האנושיות והקשר המורכב בין האדם אל הטכנולוגיה. מופעיו של הרובוט על סוגיו השונים בתרבות הם רבים ומגוונים וחלקם הגדול מורכבים או טעונים מידי מכדי להיות מאומצים לעולם הצעצועים. כצעצוע, הרובוט הוא דימוי מיוחד שנע בין הגסות המכאנית ולפעמים אלימה של מכונה לבין איזכור של דמות, לרוב אנושית, המסוגל לעורר הזדהות וליצור סיפור.

בנוסף, צעצוע הרובוט מקבל על עצמו באופן מאד טבעי ומחמיא את המכאניזם אשר לרוב מהווה מגבלה בצעצועים.

מפרקים, ברגים, כבלים וצירים, חלקים טכניים אשר לרוב נעשה מאמץ לטשטש אותם, מתמזגים בצעצועי הרובוטים כחלק אינטגלי מהעיצוב ולעיתים אפילו עוברים העצמה, הגזמה או העברה לחזית המוצר. כך גם התנועה המגושמת אשר אפיינה את הצעצועים המכאניים עד העשור האחרון התקבלה בחן וכחלק מהדימוי בצעצוע רובוט. נראה שבאופן מודע, בחרו לעיתים חברות צעצועים לייצר צעצועי רובוטים במקום לנסות לייצר דימוי חייתי. במידה מסויימת אפשר להגיד שדימוי הרובוט “שחרר” אותן מהצורך להסתיר את המאפיינים המכאניים ולהתמודד עם מגבלות התנועה. תכונה זו בשילוב עם הקסם והפנטזיה שבדימוי של אדם-מכונה יצרו מוטיבציה משותפת של הילדים וחברות הצעצועים והפכו את הרובוט לצעצוע אולטימטיבי.  

צעצועי רובוטים, מוזיאון הצעצועים של מינכן, גרמניה
צילום: שלומי איגר

Categories
כלי רכב

אמבולנסים

הובלה של חולים ופצועים, בעיקר משדה הקרב, הייתה קיימת מאז העת העתיקה.

עדויות להובלה של פצועים בכרכרות קיימות עוד מימי היוונים.

בשנת 1487 הצבא הספרדי נהג להקים “בתי חולים ניידים” בשטח ואליהם היו מובלים הפצועים בכרכרות אשר אינן היו ייעודיות לנשיאת חולים. המונח “אמבולנס” התייחס במקור לאותם בתי חולים.

התפתחות משמעותית בתחום הובלת חולים התרחשה במאה ה18 הודות לרופא צרפתי בשם דומיניק ג’אן לארי אשר הבין את החשיבות בהובלה ייעודית של חולים ופיתח לצבא הצרפתי מרכבה דו גלגלית קלה המיועדת למשימה זו.

בשנת 1863 הוקם ארגון הצלב האדום במטרה לאגד מתנדבים וצוותי רפואה סביב טיפול בחולים ופצועים ברחבי העולם. סמל האירגון- צלב אדום, אשר מושפע מן המסורת הנוצרית על פיה אין לפגוע באנשים או מבנים הנושאים את סמל הצלב, הפך לסמל המסמל את כלי התחבורה המסיעים את הפצועים ואליו התווספו בהמשך גם הסהר, המעוין ומגן הדוד.

אמבולנס צבאי צרפתי, צעצוע פח משנת 1935, מוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

האמבולנס הממונע הראשון נוצר בשיקגו בשנת 1899 ומאז הלכו האמבולנסים והתפתחו הן ברמת הבטיחות, התקשורת והשירותים הרפואיים שהם נותנים והן ברמת התשתיות המערכתיות והשתלבותם במרקם העירוני ובשירותי הרפואה הארציים.

כמו אייקונים נוספים המתאימים למשחק במלחמות, מצבי חירום, תחרויות וסיפורי גבורה, האמבולנס, המשתייך לעולם החילוץ וההצלה אומץ כמובן לעולם הדימויים של הצעצועים.

כמו במציאות, צעצועי האמבולנסים הראשונים היו אמבולנסים צבאיים והיו שייכים לסטים של חיילי צעצוע. סצינות הקרב המפורטות והריאליסטיות של צעצועי המאה ה19 כללו כחלק אינטגלי מהקרב גם את הפצועים, ולצידם, כמובן, את כוחות ההצלה שבאו לטפל בהם בשטח או לחלץ אותם.

טיפול בפצועים בשדה קרב, וברקע כרכרה- אמבולנס. מתוך סט חיילי נייר מהמאה ה19. מוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

האמבולנס, כשילוב בין כלי תחבורה לסיפור הצלה מופיע בצעצועים גם כדימוי עצמאי (הרבה פעמים ה”אמבולנסיות” מתבטאת רק בעיצוב גרפי על גבי צעצוע רכב כלשהו) או כחלק מסטים המתארים בתי חולים או עירוניות.

אמבולנסים של הסהר האדום. צעצועי פח תורכיים. מוזיאון הצעצועים באנטליה, תורכיה. צילום: שלומי איגר

פרופסור יואל דונחין, מומחה בהרדמה ובטיפול נמרץ, כיום מרצה לבטיחות רפואית בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית שימש בין השאר כראש מדור הטראומה במקרפ”ר בשנות השמונים, כמנהל יחידת הטראומה בבית החולים הדסה עין כרם וכמנהל הרפואי של מד”א. הוא כתב מספר ספרים בנושא החייאה ועזרה ראשונה ביניהם הספר “עזרה ראשונה להצלת חיים” שכתב עם נתן קודינסקי.
אוסף צעצועי האמבולנסים העצום שלו מוצג בצניעות בחדר העבודה שלו.
באוסף קיימים צעצועים ודגמים של אמבולנסים מרחבי העולם, החל מדגמים היסטוריים מדויקים, דרך מתנות ומזכרות של חברות אמבולנסים ועד לצעצועי אמבולנסים מופשטים, צעצועי עץ ומשחקי הרכבה.

מתוך האוסף של פרופסור דונחין. צילום: שלומי איגר

האוסף המרשים לא החל כתחביב אלא מתוך צורך פונקציונלי- בשנות השמונים פרופסור דונחין היה שותף בהקמת מדור הטראומה במקרפ”ר ובקביעת נהלים לתרגול. במסגרת יעוץ לנתב”ג להכנה לאירוע רב נפגעים (תרגול שהיה נקרא בזמנו “אסון תעופתי”) השתמש במודלים ובמפות לצורך סימולציות (בדומה לשימוש אסטרטגי בשולחנות חול) דונחין השתמש בגפרורים כפצועים ואסף צעצועים ודגמים רלוונטיים לדמות את האמבולנסים והמסוקים. עם הזמן גדל האוסף וקיבל אופי אספני יותר, עם ייצוג תקופתי וגיאוגרפי של אמבולנסים ורכבי חירום נוספים כמו מסוקים וסירות.

אמבולנס רנו של הצלב האדום הבריטי משנת 1910 |1986| מתכת צבועה | אנגליה
Matchbox
מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין. צילום: שלומי איגר

אמבולנס צבאי של חברת פורד, 3 טון |1953| מתכת צבועה | אנגליה
Matchbox Lesney
מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין. צילום: שלומי איגר

אמבולנס סובייטי | מתכת צבועה | ברית המועצות
צילום: שלומי איגר

אמבולנס רחפת של החברה היפנית מיצו-זוסן |לא ידוע| מתכת צבועה | סין
Tomica, Tomy
מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין. צילום: שלומי איגר

לעומת הדגמים ההיסטוריים שחלקם הם דגמים אספניים ולא צעצועים באופן מובהק, קיימים באוסף גם צעצועים, בהקשרים שונים ורמות הפשטה שונות, החל מצעצועים ריאליסטיים של חברת “הוט ווילס” דרך צעצועים של לגו ודופלו ועד למשחקי הרכבה מופשטים מעץ.

אמבולנס של העיר הדמיונית "הוט ווילס סיטי" |1989| מתכת צבועה | | מלזיה
Hot Wheels- Mattel
מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין. צילום: שלומי איגר

אמבולנס |2000| הזרקת פלסטיק והדפסת צבע | לגו | דנמרק
מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין. צילום: שלומי איגר

אמבולנס | משחק הרכבה | עץ צבוע
מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין
צילום: שלומי איגר

אמבולנס מיניאטורי| עץ צבוע
מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין. צילום: שלומי איגר

מלבד דגמים וצעצועים קיימים באוסף גם מוצרי מתנה או יחצנות של אירגוני אמבולנסים, כמו צעצועי קרטון, קופות וכו.

אמבולנס מגן דוד אדום |1994 | הזרקת פלסטיק ומדבקות | סין
Remco Toys NY
מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין. צילום: שלומי איגר

קופת צדקה מקרטון של מגן דוד אדום
מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין. צילום: שלומי איגר

כמו צבאות ומלחמות, כוחות חילוץ והצלה הם מקור לסיפורי פעולה ובהתאמה למשחקים כאלו. הסלידה ההדרגתית שמתרחשת בשנים האחרונות ממשחקים וצעצועים שיש בהם פן אלים או מלחמתי מפנה את מקומה לכאלו שמתארים את ‘הצד השני’ של סיפורי הגבורה- המצילים. השילוב: אמבולנס, ניידת משטרה וכבאית אש החליפו במידה מסויימת את כלי המלחמה ואיפשרו לחברות כמו פליימוביל ולגו לייצר צעצועים למשחקי “אקשן” ללא ייצור של צעצועי מלחמה כמו טנקים או מטוסי קרב.
בנוסף, העיר כמקום עתיר התרחשויות ואירועים הפכה את כוחות ההצלה לחלק אורגני משגרת חיי היום יום. צפירת סירנה היא אמצעי בסיסי ליצירת אווירה אורבנית וכך סטים של צעצועים המתארים את החיים העירוניים כוללים תמיד את שלישיית החילוץ וההצלה- אמבולנס- משטרה וכיבוי אש.

מהאוסף המרתק של פרופסור דונחין ניתן לקבל פרספקטיבה על דימוי האמבולנס ועל נוכחותו של דימוי זה בחיינו. האוסף שמשלב בין דגמים היסטוריים לצעצועים מופשטים מאפשר גם התבוננות היסטורית על התפתחות האמבולנסים וההבדלים ביניהם בין מדינות וערים שונות וגם התבוננות בדימוי ברמה האייקונית על המאפיינים והסמלים המאפשרים את הזיהוי של הדימוי.

אמבולנס | צעצוע אמריקאי בכבישת פח משנות החמישים או השישים
All Metal Products Company, Wyandotte, Michigan.
מוזיאון הצעצועים באנטליה, תורכיה. צילום: שלומי איגר

Categories
המאה ה20 ישראל כלי רכב סין פלסטיק

אמבולנס

אמבולנס

אמבולנס מגן דוד אדום |1994 | הזרקת פלסטיק ומדבקות | Remco Toys NY | סין.

מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין

Ambulance

Red Magen David Ambulance | 1994 | Plastic molding and stickers | Remco Toys NY| China.

From the collection of Professor Yoel Donchin

Categories
ברית המועצות המאה ה20 כלי רכב מתכת

אמבולנס

אמבולנס

אמבולנס |לא ידוע| מתכת צבעה | לא ידוע | ברית המועצות.

מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין

Ambulance

Ambulance | Unknown| Die-cast | Unknown | USSR .

From the collection of Professor Yoel Donchin

Categories
המאה ה20 יפן כלי רכב כלי שיט מתכת סין

רחפת אמבולנס

רחפת אמבולנס

אמבולנס רחפת של החברה היפנית מיצו-זוסן |לא ידוע| מתכת צבועה | Tomica, Tomy | סין.

מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין

Ambulance

HYPERCITY RESCUE MITSUI ZOSEN HOVERCRAFT | Unknown| Diecast| Tomica, Tomy| China.

From the collection of Professor Yoel Donchin

Categories
המאה ה20 כלי רכב מתכת

אמבולנס

אמבולנס

אמבולנס |1989| מתכת צבועה | Hot Wheels- Mattel | מלזיה.

מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין

Ambulance

Ambulance | 1989 | metal | Hot Wheels- Mattel| Malaysia.

From the collection of Professor Yoel Donchin

Categories
אנגליה המאה ה20 כלי רכב מתכת

אמבולנס

אמבולנס

אמבולנס רנו של הצלב האדום הבריטי משנת 1910 |1986| מתכת צבעה | Matchbox | אנגליה.

מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין

Ambulance

An 1910 Renault ambulance of the British Red Cross | 1986 | metal | Matchbox | England.

From the collection of Professor Yoel Donchin

חלק מסדרת שיחזורים היסטוריים “MODELS OF YESTERYEARS”

Categories
אנגליה המאה ה20 כלי רכב מתכת

אמבולנס

אמבולנס

אמבולנס |1983| מתכת צבעה | Lledo | אנגליה.

מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין

Ambulance

Ambulance | 1983 | metal | Lledo | England.

From the collection of Professor Yoel Donchin

Categories
אנגליה המאה ה20 כלי רכב מתכת

אמבולנס

אמבולנס

אמבולנס צבאי של חברת פורד, 3 טון |1953| מתכת צבעה | Matchbox Lesney | אנגליה.

מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין

Ambulance

Service ambulance Ford 3 ton | 1953 | metal | Matchbox Lesney | England.

From the collection of Professor Yoel Donchin

Categories
דנמרק המאה ה20 כלי רכב פלסטיק

אמבולנס

אמבולנס

אמבולנס |2000| הזרקת פלסטיק והדפסת צבע | לגו | דנמרק.

מתוך האוסף של פרופ’ יואל דונחין

Ambulance

Ambulance | 2000 | Plastic molding and print | Lego | Denmark.

From the collection of Professor Yoel Donchin

Categories
זכוכית

אוסף: מוזיאון הילדות, לונדון

מוזיאון הילדות, כפי שניתן להבין משמו, אינו מוזיאון צעצועים בהגדרתו.

המוזיאון הממוקם בבטנל גרין בלונדון בתוך בניין ויקטוריאני משנת 1872 היה במקור מוזיאון למדעים ואמנות ולמעשה הפך ל”מוזיאון הילדות” רק כמאה שנים מאוחר יותר- בשנת 1974. בשנה זו, תחת ניהולו של רוי סטרונג הוחלט למקד את נושא המוזיאון ל”היסטוריה והתרבות של הילדות” באותה תקופה היה במוזיאון אוסף צעצועים קטן, כל המוצגים אשר אינם רלוונטיים לנושא הילדות הועברו לאוספים אחרים של V&A ומוצגים רלוונטיים מתוך האוספים השונים כמו פרטי אופנה וריהוט של ילדים צורפו לאוסף זה.

ויטרינת סוסי עץ וצעצועים מתנדנדים
צילום: שלומי איגר

מלבד צעצועים מוצגים באוסף הענק רהיטים, בגדים, אביזרי לימוד, ציוד רפואי ועוד חפצים רבים המתארים ומייצגים את הילדות כתופעה תרבותית והיסטורית כפי שנתפסה והשתנתה במהלך 300 השנים האחרונות.

ייחודיות תופעת הילדות מורגשת דרך החפצים הייעודיים אשר נוצרו בשביל ילדים או על ידי ילדים בין השאר בסיטואציות קיצוניות כגון מלחמות, מחלות, עוני וכו. מלבד חפצים, מוצגים במוזיאון גם תיעודים היסטוריים של הילדות כמו צילומים או ציורים המתארים ילדים בסיטואציות יומיומיות כמו משחק או לימוד.

כצפוי ממוזיאון בריטי, אחד הדגשים הבולטים בתצוגה הוא ההשפעה התרבותית העצומה אשר היתה למהפכה התעשייתית על תחום ה”ילדות” כמו גם על שאר תחומי החיים.

מתוך אוסף בתי הבובות הענק
צילום: שלומי איגר

באופן טבעי, מוזיאון העוסק בילדות מכיל אוסף מכובד של צעצועים. האוצרות הייחודית והמעניינת של המוזיאון מאפשרת הסתכלות שונה מעט על התחום- הנטיה של המוזיאון להאדרת עולם התעשיה והמהפכה התעשייתית יוצרת קישורים ותצוגות מעניינות של צעצועים בשונה מהתצוגות ה”קלאסיות” במוזיאונים מסוג זה אשר לרוב מבוססות כרונולוגיה או נושא הצעצוע במוזיאון הילדות מוצגים הצעצועים לפי העקרונות המכאניים עליהם הם מבוססים (או נכון יותר עקרונות השימוש בהם) כמו “משיכה”, “דחיפה”, “נידנוד”, “סיבוב” וכו’. איזור אחר ומרתק בתצוגה מוקדש לתהליכי העיצוב והייצור של הצעצועים ושופך אור על התעשייה ומאפייניה הייחודיים.

חלקי תבנית ליציקת בובת פלסטיק בדמות תינוק, המאה העשרים
צילום: שלומי איגר

מתוך תצוגה העוסקת בצעצועים רובוטיים או בעלי מנוע
צילום: שלומי איגר

מתוך תצוגה העוסקת בדימויי רובוטים- בשונה מצעצועים רובוטיים
צילום: שלומי איגר

Categories
Uncategorized

אוסף: מוזיאון הצעצועים בפראג

מוזיאון הצעצועים בפראג נחשב לאחד מאוספי הצעצועים הגדולים בעולם.
המוזיאון שוכן ב”טירת פראג” ומשתרע על פני שתי קומות המחולקות לשבעה חדרים, השטח קטן יחסית לגודל האוסף המוצג בו, דבר שהופך אותו ליחסית עמוס למראה.

צעצועי עץ מסורתיים ממזרח אירופה
צילום: שלומי איגר

האוסף הענק שייך לקולנוען איוואן סטיגר (Ivan Steiger) וכולל צעצועים מכל הסוגים ומכל התקופות- החל מיוון העתיקה ועד ימינו כאשר החלקים הגדולים והעשירים ביותר באוסף הם של צעצועי עץ ופח מאירופה ומארצות הברית.

הבחירות האוצרותיות הן לרוב לפי נושא ברור אבל לא תמיד עקביות: “בובות”, “צעצועי פח”, “מזרח אירופה”, “רובוטים” אלו חלק מהכותרות שניתן לתת לויטרינות ומהן ניתן להבין את חוסר העיקביות.

במוזיאון יש בין השאר אוסף עצום של בובות ברבי ואיזור המוקדש למשחקי הרכבה ובו כמה פריטים מרתקים ושמורים במצב מצוין.

מרקלין- דגם מכונית להרכבה
צילום: שלומי איגר

אוסף מפתחות של צעצועי פח מכאניים
צילום: שלומי איגר

Categories
Edited_By_Ori אנגליה דמות בעל חיים המאה ה20 סוס פלסטיק צעצוע מכאני

צעצוע גרירה סוס

צעצוע גרירה סוס

סוס, 1962 | פלסטיק בתבנית ניפוח | אנגליה.
מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון.

Pull-along horse

Horse | 1962 | plastic Blow molding | England.
V&A Museum of Childhood Bethnal Green, London

Categories
Edited_By_Ori דמות אדם המאה ה20 פלסטיק צעצוע מכאני

SEVA

SEVA

דמות אנושית לשילוב במשחק הרכבה ,שנות האלפיים |פלסטיק מוזרק |צ’כיה.

SEVA: Human character

Human character, first decade of the Millennium | Injected plastic | Czech Republic.

הדמות היא דמות המשחק לשילוב בדגמים של משחק ההרכבה SEVA של חברת ויסטה הצ’כית.
הדמות, דמות גבר, גובה 10 ס”מ, בצבע לבן ובעל תלבושת באחד הצבעים- אדום, צהוב, כחול או ירוק.

הדמות בנויה בחלוקה אופיינית- טורסו גדול שממנו יוצאים הגפיים והראש.

גפיים: צירים המאפשרים תנועה בכתפיים ובאגן. בדומה לדמויות אדם רבות בצעצועים- תנועה מפרקית נוספת של הגפיים קיימת רק בברך (ולא במרפק)- הדבר נובע מההשפעה הגדולה של מנח הגוף שנוצר במפרק הברך המאפשר שהמדת הדמות בסיטאציות מגוונות כמו עמידה, ישיבה, שכיבה, הליכה, ריצה וכו’

לעומת מפרק הכתף- תנועה במפרק הברך יכולה ליצור בדמות טווח הבעה רחב יותר.

עיצוב הדמות הנו יחסית מכאני ונוקשה כאשר קוים מעוגלים בפנים ובמפרקים מרככים אותה מעט. ליבת הדמות, הטורסו, מעוצבת על בסיס פרופיל צלב אשר מתייחס לפרופילי הצלב הארוכים המשמשים אבני הבניין של המשחק משנות השבעים.

הראש והאגן, נכנסים אל הטורסו החלול כפקקים.

Categories
Edited_By_Ori גרמניה המאה ה19 הרכבה מתכת

Marklin

משחק הרכבה

משחק הרכבה, אמצע המאה ה-19 | פיסות מתכת וברגים | גרמניה.
מוזיאון הצעצועים, פראג, צ׳כיה.

English title?????

Construction set | 19th century | Pieces of metal and screws | Germany.
Muzeum hraček Praha – Toy museum Prague, Czech Republic

Categories
Edited_By_Ori אמריקה הצפונית דמות בעל חיים מוזיקלי צעצוע מכאני

בובת צפרדע

בובה טקסית

צפרדע, המאה ה-19 | עץ, עור, מסמרים, חבל וצבע | תרבות הקוואקיוטל, קנדה.
מוזיאון ישראל, ירושלים

Ceremonial figure

Frog | 19th century | Wood, leather, nails, rope and pain| kwakiutl culture canada.
Israel Museum, Jerusalem

כאמור הבובה אינה צעצוע אלא מכשיר פולחן
היא מופיעה כאן בגלל אופיה הצעצועי והמכאניזם המעניין
הצפרדע, המסמלת עושר, שימשה בטקס בשם פוטלאץ
משיכה חוזרת בחבל גורמת לגב הצפרדע העשוי עור להתנפח ולהתרוקן בקול המזכיר כרכור

Categories
Edited_By_Ori אבן ישראל לבנט משחקי לוח

משחק טאו

Categories
Edited_By_Ori חרס לבנט מצרים משחקי לוח

משחק סנת

משחק סנת

לוח ועשרים כלי משחק | המאה ה-15 עד המאה ה-13 לפנה״ס | חרס מזוגג | אזור טאניס, מצרים.
מוזיאון ישראל, ירושלים

Senet

Board and 20 game piece | 15th-13th centuries Bc | glazed clay | Tanis, Egypt
Israel Museum, Jerusalm

לוח משחק סנת, ניתן להבחין בבירור בסימונים ב”בתים” האחרונים בלוח המסמנים שלבים שונים במשחק.
חלוקת הכלים בין שני השחקנים, בשונה מחלוקה צבעונית למשל, היתה כלים גבוהים נגד נמוכים.

Categories
Edited_By_Ori חרס ישראל לבנט מוזיקלי

רעשן חרס

רעשן חרס

רעשן | המאה ה-8 עד המאה ה-7 לפנה״ס  | תקופת הברזל | חרס | חצור, ישראל
מוזיאון ישראל, ירושלים

Rattle

Rattle | 8th-7th centuries BC | iron period | Clay | Hazor, Israel
Israel museum, Jerusalem

Categories
Edited_By_Ori חרס יוון לבנט מוזיקלי

רעשן חרס

רעשן חרס

רעשן | 750 לפנה״ס |התקופה הגאומטרית המאוחרת, סגנון מלי | חרס |גובה 11.1 ס”מ, רוחב 8 ס”מ | יוון
מוזיאון ישראל, ירושלים

Rattle

Rattle | 750 BC | Late Geometric period (Mali style???) | Clay | H:11.1cm, W:8cm | Greece
Israel museum, Jerusalem

Categories
Edited_By_Ori איראן המאה ה19 משחקי לוח עיסת נייר קלפים

קלפי משחק

קלפי משחק

קלפי משחק | המאה ה-19 | עיסת נייר מצופה לכה וציור ביד | איראן
מוזיאון ישראל, ירושלים

Playing cards

Card game | 19th century | Varnished paper mache and hand drawn | Iran
Israel museum, Jerusalem

Categories
Edited_By_Ori דמות אדם חרס יוון לבנט צעצוע מכאני

בובה קורינטית

בובה קורינטית

בובה בעלת גפיים ניתנות להזזה | המאה ה-10 לפנה״ס | 450-480 לפנה״ס | התקופה הקלאסית | טרקוטה | יוון
מוזיאון ישראל, ירושלים

Corintinan doll

Doll | 450-480 BC | Classic period | Terracotta | Greece
Israel museum, Jerusalem

בובה קטנה, כ11 ס”מ, בדמות אדם
בעלת ארבע גפיים זזות- מחוברות לטורסו מרכזי- אגן עד ראש.
איזור האגן, המחובר לטורסו, במבנה דומה לשריון המשאיר שתי קשתות לתנועת הרגליים קדימה ואחורה

Categories
Edited_By_Ori דמות בעל חיים חרס ישראל לבנט צעצוע מכאני

צעצוע גרירה דב

צעצוע גרירה דב

דב | המאה ה-11 עד המאה ה-10 לפנה״ס | תקופת הברזל | חרס | בית שמש, ישראל
מוזיאון ישראל, ירושלים

Pull-along bear

Bear | 11th-10th centuries BC | Iron period | Clay | Beit-shemesh, Israel
Israel museum, Jerusalem

Categories
אנגליה דמות בעל חיים סוס עץ צעצוע מכאני

סוס על גלגלים

סוס על גלגלים

סוס, 1890-1900 |עץ, פרווה וניירות צבעוניים | אנגליה.
מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון.

Horse on wheels

Horse | 1890-1900 | Wood, Fur and colored papers | England.
V&A Museum of Childhood Bethnal Green, London

צעצוע סוס עם ידית אחורית לדחיפה. אופייני למאה ה19, ייוצר בייצור סדרתי.

צעצועים דומים יוצרו כיחידים משאריות של עץ או רהיטים.

Categories
Edited_By_Ori אנגליה גרמניה דמות בעל חיים סוס עץ צעצוע מכאני

סוס על גלגלים

סוס על גלגלים

סוס, 1910 | עץ בעבודת יד וצבע | גרמניה.
מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון.

Horse on wheels

Horse | 1910 | Hand crafted and Painted wood | Germany.
V&A Museum of Childhood Bethnal Green, London

צעצוע בעבודת יד, לצעצוע אין סימן של חיבור טבל לגרירה, לכן סביר להניח שהוא צעצוע “דחיפה”.
גוף הסוס גלילי ומאסיבי- מתאים לשמש כידית.
מבחינת סגנון- זהו צעצוע מכאני שבו יש הפרדה בין דמות הסוס לבין פלטפורמה עם גלגלים הנושאת אותו (כמו כרכרה) סביר שמבחינת הכוונה ה”כרכרה” אינה חלק מה”סיפור” של הצעצוע והיא כביכול אינה שם.

Categories
Edited_By_Ori אנגליה דמות בעל חיים המאה ה19 סוס עץ צעצוע מכאני

סוס על גלגלים

סוס על גלגלים

סוס, סוף המאה ה19 | עץ, עץ צבוע ופרווה |אנגליה.
מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון.

Horse

Horse | End of 19th century | Wood, painted wood and fur | England.
V&A Museum of Childhood Bethnal Green, London

צעצוע אופייני לסוף המאה ה19.

מבחינת סגנון- זהו צעצוע מכאני שבו יש הפרדה בין דמות הסוס לבין פלטפורמה עם גלגלים הנושאת אותו (כמו כרכרה) סביר שמבחינת הכוונה ה”כרכרה” אינה חלק מה”סיפור” של הצעצוע והיא כביכול אינה שם.

Categories
Uncategorized

זוגות זוגות

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה, וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ: שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ… וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה, אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר, שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ, זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ.

בראשית ו’ פסוקים י”ד י”ט

Noah's Ark, oil on canvas painting by Edward Hicks, 1846 Philadelphia Museum of Art
מתוך ויקיפדיה, נחלת הכלל

סיפור תיבת נח הצית את דמיונם של בני האדם לאורך כל התקופות, הסיפור מופיע בשירה, בספרות ובאמנות הפלסטית בצורות שונות לאורך כל התרבות המערבית.

באופן טבעי, הצית הסיפור גם את דמיונם של ילדים רבים, ומבין כל סיפורי המקרא סיפור המבול והתיבה (בהשמטת מספר פרטים ובצורה פשטנית מאד) הוא סיפור מתאים מאד לילדים.

סיפור המבוסס על שכר ועונש, מותח במידה, מכיל הרפתקאה סוף טוב וכמובן המון חיות.. כל החיות למעשה.

צילום: שלומי איגר

תיבת נוח | איזור צ'כיה- פולין | שנות ה60 של המאה ה19 | מוזיאון הצעצועים, פראג, צ'כיה
צילום: שלומי איגר

בעלי חיים, מסוגים שונים, הם בין הדימויים המוקדמים ביותר בנמצא בצעצועים. כיצורים שחיו והסתובבו בין בני האדם, קל לדמיין כיצד דימוייהם נשאבו לעולם הצעצועים- בין אם זה הפחד מהם, המסתורין, היכולות הייחודיות שלהם כמו שחייה, ניתור וכמובן תעופה, החיבה הטבעית שאנו מרגישים עד היום כלפי גורי יונקים, הקולות הייחודיים וכו’ כולם מהווים בסיס רעיוני נפלא לצעצוע.

הזיהוי הטבעי שלנו של צורות חייתיות בחפצים דוממים- (שמקורו אבולוציוני הישרדותי) מאפשר לבני האדם לייצר צלמיות בעלי חיים מחומרים שונים, בטכניקות שונות וברמות מופשטות שונות.

לא מפתיע אם כך שבין החפצים העתיקים ביותר שחוקרים מחשיבים כצעצועים נמצאות צלמיות חיות.

The Petrie Museum of Egyptian Archaeology, University College London.
היפופוטם מאבן צור ותנין מחימר הם חלק מאוסף צלמיות עתיקות מתקופת הממלכה התיכונה שנמצאו באל-לחון במצריים וזוהו על ידי האגיפטולוג פלינדרס פטרי כצעצועים

כ 4000 שנים מאוחר יותר, צלמיות החיות עדיין רלוונטיות ואהובות על ילדים

צילום: שלומי איגר
תצוגה של חברת SAFARI LTD
יריד הצעצועים בנירנברג, 2015

סיפור תיבת נח אם כן, הוא סיפור מסגרת נפלא לצעצוע, או נכון יותר, סט צעצועים.

מלבד הסיפור הנהדר, ההרפתקאה והחיות- בסיפור נוכחת גם התיבה- אותה תיבה שתשמש את החיות למסען במשחק היא גם המיכל בו מאוחסנות החיות בזמן שלא משחקים או בקנייה- מקרה קלאסי של ניצול אריזה לשימוש במוצר.

מבחינה זו הפופולריות של הסטים דומה לזו של “בתי הבובות” וגם הפריחה של שני צעצועים אלו בתקופה הויקטוריאנית די מקבילה.

גם ההמבנה הסכימטי האופיני לבתי הבובות מהתקופה הויקטוריאנית- מבנה גדול ומעוטר וריבוי פריטים העשויים בדייקנות- בא לידי ביטוי בסטים של תיבת נח מהתקופה.

צילום: שלומי איגר

תיבת נוח | אירופה | כנראה המאה ה19 | מרתף אגף הנוער, מוזיאון ישראל, ירושלים
צילום: שלומי איגר

נושא נוסף אשר מובנה בסיפור והופך אותו מתאים כמסגרת לצעצוע היא שבסיפור יש מאפיין משחקי בסיסי של זיהוי, מיון וחלוקה- עקרונות בסיסיים במשחקים רבים.

עליית החיות לתיבה בזוגות יוצרת פלטפורמה משחקית של זיהוי הזוגות, מיונם וסידורם “זוגות זוגות”… כך נוצר משחק של סידור סצנה “חופשית” מחד אבל עם חוקיות בסיסית להיאחז בה ולהיות מאותגר על ידיה מאידך.

הייחוד בסטים של חיות המספרים את סיפור התיבה לעומת צלמיות חיות צעצוע “רגילות” הוא שכל החיות מופיעות בזוגות וללא גורים.

חיות לתיבת נח, מודל לצעצוע שלא יצא לפועל, שנות השבעים
Fred Pearl
V&A Museum of Childhood Bethnal Green, London
צילום: שלומי איגר

סט של 6 זוגות חיות נייר לתיבת נח, 1890
Father Tuck’s

צילום: שלומי איגר
ספרון שצורף לסט תיבת נוח משנות השבעים של המאה ה20

פאזל התאמת צורות מעץ ליבנה
VIGA TOYS
סין, 2014

Categories
Edited_By_Ori דמות בעל חיים המאה ה20 פלסטיק

תיבת נח

תיבת נח

תיבת עץ וסט חיות מגולפות בעץ | שנות ה-60 של המאה ה-19 | עץ צבוע ועץ מגולף | אזור צ׳כיה-פולין
מוזיאון הצעצועים, פראג, צ’כיה

Noah's Ark

Wooden vessel and a set of wooden carved animals | The 60’s of the 19th century | Colored wood and carved wood | Czech Republic – Poland
Muzeum hraček Praha – Toy museum Prague, Czech Republic

Categories
Edited_By_Ori דמות בעל חיים המאה ה20 פלסטיק

תיבת נח

תיבת נח

תיבה, 9 זוגות של חיות, זוג אנשים (נח ונעמי) וספרון | שנות ה-80 של המאה ה-20 | פלסטיק מוזרק | יוצר בסין | הספרון בהוצאת: KTAV

Noah's Ark

Vessel, a sets of 9 animals (in pairs), a couple of people (Noah and Neomi) and a booklet | 80’s of the 20th century | Injected plastic | Made in China | Booklet published by KTAV

התיבה בנויה משלושה חלקים עיקריים ובנוסף יש לה דלתות וכבש עליה החיות, בעיצוב ריאליסטי ובצביעה ביד, כנראה לקוחות מסט אחר (אינן ייעודיות לסט זה) וגם יתכן שלא מסט אחד- קנה המידה ביניהן אינו נראה נכון.
הדמויות עשויות באותו סגנון אך נראות ייעודיות לסיפור.
סט זהה שזכור לי מהילדות הכיל יותר חיות ואם איני טועה החיות היו בקנה מידה טבעי יותר אחת ביחס לשניה, כמו כן, בסט המקורי היתה גם יונה.

Categories
Edited_By_Ori דמות בעל חיים דמות רובוט המאה ה20 פלסטיק צעצוע מכאני

גרימלוק

גרימלוק

רובוטריק | 1984 | פלסטיק מוזרק ורכיבי מתכת | HASBRO | יוצר בסין
Grimlock

Transformer | 1984 | Injected plastic and metal parts | HASBRO | Made in China

גרימלוק הוא רובוטריק מקבוצת ה”דינובוטס”- רובוטים המשנים את צורתם לדמויות דינוזאורים מכאניים
גרימלוק הוא הבכיר והחזק בקבוצה, ובהתאמה, משנה את צורתו לדמות טירנוזאורוס- רקס
בצעצוע ניתן לראות בבירור סגנונות עיצוביים אופייניים לשנות השמונים
ישנה זליגה בין סגנון הצעצוע לסגנון הדימוי- עיצוב הרובוטריקים עצמם מושפע מאד מסגנונות עיצוב שולטים בתעשיית הרכב והחלל באותה תקופה ובדגש על תעשיית הרכב היפנית
המשטחים הישרים והעיטורים הגיאומטריים (צורות טרפזיות) מאפינים את התקופה
הצעצועים, בדומה לדגמי רכבים ואף יותר- מנסים לחקות את המציאות (המדומיינת) ולהיות דגמים מוקטנים של הדימוי המקורי.
הנסיון הזה יוצר ריבוי שכבות בצעצוע-
המכאניקה ה”אמיתי”- צירים, ברגים סימני חיבור והרכבה
מכאניקה “מפוסלת” – עיטורים תלת מימדיים בפלסטיק המדמים אלמנטים ומרקמים מכאניים כמו צינורות, גלגלי, חיבורים וכו
מכאניקה ואלקטרוניקה “גראפיים” מדבקות וצביעה נקודתית המדמים לרוב פרטים פנסים, נורות, מסכים וכו.
השילוב בין ריבוי החלקים המתבקש לצורך ביצוע הקיפול המורכב, לבין ההגזמה ואשליית הריבוי הנוצרת מהשכבות הנוספות- יוצרת מראה עשיר, מורכב, מתוחכם מאד ואובר-טכנולוגי
Categories
Edited_By_Ori דמות בעל חיים המאה ה20 פלסטיק

שלישיית דינוזאורים

שלישיית דינוזאורים

 שלושה דינוזאורים |שנות התשעים של המאה ה-20 |פלסטיק, PVC | עשויים ברוטציה וצבועים ביד | סין
A trio of dinosaurs
A trio of dinosaurs | 90’s of the 20th century | Plastic, PVC | Hand colored and made using Rotation molding| Made in China
הדינוזאורים, בראכיוזאורוס, טריצרוטופס וטי-רקס מעוצבים בעיצוב ריאליסטי ובפירוט רב, העיצוב גבולי בתווך שבין דגם, מיניאטורה לצעצוע. ההבעות האקספרסיביות שלהם, בעיקר של הטי- רקס והטריצרוטופס מדגישות את היותם צעצועים ולא דגמים.
הצביעה שלהם היא צביעה בהתזה- תהליך שמקובל מאד בדגמי חיות בגלל הגימור האורגני שהוא יוצר (מעברי צבע הדרגתיים בין בטן לגב למשל) לאחר הצביעה הם עברו תהליך צביעה ידני של פרטים כגון עיניים
Categories
ישראל מתכת

חמש אבנים

Categories
דמות בעל חיים חרס יוון לבנט סוס צעצוע מכאני

צעצוע גרירה סוס

Categories
דמות בעל חיים האימפריה הרומית חרס יוון לבנט סוס צעצוע מכאני

צעצוע גרירה סוס

Categories
דמות בעל חיים האימפריה הרומית חרס יוון לבנט סוס צעצוע מכאני

צעצוע גרירה סוס

Categories
דמות אדם האימפריה הרומית חרס יוון לבנט מוזיקלי

רעשן חרס

Categories
האימפריה הרומית יוון לבנט משחקי לוח עצם

קוביות משחק

Categories
האימפריה הרומית חרס יוון לבנט עצם

חמש עצמות

Categories
E. P Lehmann גרמניה מתכת צעצוע מכאני

זברה, כרכרה ורכב

Categories
חרס יוון לבנט משחקי לוח

לוח משחק

Categories
דמות אדם חרס יוון לבנט צעצוע מכאני

בובות חרס

Categories
דמות בעל חיים חרס יוון לבנט סוס צעצוע מכאני

צעצוע גרירה סוס

Categories
דמות בעל חיים חרס ישראל לבנט צעצוע מכאני

צעצוע גרירה לוטרה

לוטרה | תקופת הברזל | המאה ה11 לפנה”ס | חרס | 22 ס”מ | בית שמש | ישראל.
מוזיאון ישראל, ירושלים.

otter | Iron age | 11th century BC | Clay | Bet Shemesh, Israel.
Israel Museum, Jerusalem.

Categories
Uncategorized

על הבלוג

כמו רוב בני האדם, העניין שלי בצעצועים החל בילדות. צליל החריקה של גלגלי פרפר עץ שבנה סבי, התחושה של קיפול הרובוטריקים, ה’קליק’ במפרק הברך של בובת הברבי, ריח אבק השריפה של הקפצונים, העין הצבועה לא נכון בפסלון הנמר, ההתרגשות למראה אריזה סגורה ולפעמים האכזבה למראה התוכן.. כל אלו זכורים לי היטב מהילדות.
לשמחתי התחושות הללו לא נותרו כזכרונות בלבד והאהבה שלי לחפצים, לטקסטורות ולמכאניקה לא חלפה עם השנים אלא התעצמה ונוספו לה הסקרנות להבין כיצד הדברים עובדים ואיך הם נוצרים.
התכונות הללו בשילוב עם רצון ליצור הביאו אותי ללמוד עיצוב תעשייתי ובהמשך, לחזור למקורות ולעצב צעצועים.

אני רואה בעולם עיצוב הצעצועים זירה מרתקת לבחינת תופעות ורעיונות בעיצוב- המיקום המעניין של הצעצוע בין העולמות המופשט לפיגורטיבי, היכולת להכיל ולבחון חדשנות טכנולוגית, הייעוד העונה על צורך כל כך אותנטי, קהל היעד הנלהב והבלתי ממושמע, ההכלה של ערכים מופשטים כמו הומור, מתח, הפתעה, האתגרים הרגולטרויים ובטיחותיים- כל אלו הופכים את עולם הצעצועים למגרש משחקים מרתק ומאתגר למעצב, ואת עולם ההיסטוריה של הצעצועים לכלי מחקרי רחב ומעניין על ההיסטוריה של העיצוב, הילדות והאדם בכלל.

הבלוג נוצר מתוך למידה ואיסוף של חומרים שנעשים במסגרת עבודתי כמעצב צעצועים.
חלק מהחומרים נאספו כחלק מהכנה או מחקר במסגרת פרויקט ספציפי וחלקם נאספו בהזדמנויות שונות מתוך עניין וסקרנות כלליים.
לשמחתי, זכיתי להיות מעורב בפרויקטים מתחומים שונים ומגוונים תחת הכותרת של “עיצוב צעצועים ומשחקים” וכך, יצא לי לצלול אל העולם הזה ולקבל פרספקטיבה מעניינת עליו מתוך הסתכלותי כמעצב.

צילום: שלומי איגר

אחת התובנות המובהקות (ואולי המתבקשות) שהתבררה לי, היא שבתחום זה, כמו בתחומים רבים, למרות היותו כל כך עשיר וצמא לחידושים, לא התחדש למעשה המון מאז הפרה- היסטוריה ועד היום..

אם מזקקים את החפצים הנקראים צעצועים לפונקציה הראשית שלהם, ולכוונות של היוצרים והמעצבים- נראה שמה שתמיד משתנה היא הטכנולוגיה, הסגנון והסיפור.

הראשוניות והאותנטיות של ילדים או בכלל של בני אדם במהלך משחק, מאפשרת לצעצועים, בתור חפצים המיועדים לצורך כל כך ראשוני לשמש כגשר לתקופות עתיקות.
קל לדמיין ילדים על שפת הנילוס מסדרים פסלונים קטנים של תנינים בבוץ או ילדות למרגלות האקרופוליס גוררות סוס על גלגלים כאשר הוריהם היו עסוקים בשדה, בבניין או במטלות הבית.
קל גם לדמיין הורים בעלי מלאכה משעשעים את ילדיהם עם שארית עץ הדומה לחיה או חתיכת חרס מעוצבת בדמות אדם. ברגע שילדים נוספים יחשפו ליצירה זו- המרחק לייצור תעשייתי הוא קצר (גם הרבה צעצועים בני זמננו התחילו את דרכם כיצירות חד פעמיות של הורים מוכשרים).

צעצוע גרירה בדמות דוב מתקופת הברזל אל מול הכלב סנופי של פישר פרייס משנות השישים של המאה העשרים
צילום: שלומי איגר

בהתבוננות בחפצים ישנים ועתיקים קיימת נטיה להתמלא בנוסטלגיה שעשויה לשבש את חוש הביקורת.. בבלוג אנסה להתנער מנוסטלגיה זו ולשפוט את האובייקטים המוצגים לגופם.
לתפיסתי, יש להתייחס לדברים שנעשו בעבר כחלק מההקשר התרבותי בו הם נוצרו. חשוב לזכור כי במוצגים ארכיאולוגיים לא תמיד מה שהשתמר חייב להיות המייצג האמיתי של התקופה. כמו בתקופתנו, גם בעבר הדברים הושפעו מכוחות הדומים לאופנות וטרנדים, נעשו על ידי בעלי מלאכה עם טעם שונה ויכולות טכניות שונות, וודאי שחלקם גם בזמנם נעשו בטעם רע.
לא כל מה שגולף בעץ או סותת באבן מקבל אוטומטית חותמת של נכון או ראוי.

צעצוע מכאני בדמות אריה ממצרים העתיקה מול צעצוע מכאני בדמות רובוטריק של חברת האסברו משנות השמונים של המאה הקודמת
צילום: שלומי איגר

הבלוג עוסק בתיעוד ואיסוף מידע על צעצועים ומשחקים, והצגת המידע באופן שיכול ליצור הקשרים חדשים או תובנות חדשות על התחום, וכפועל יוצא, על עיצוב בכלל. העריכה וההקשרים נעים לפעמים סביב רעיון ברור- סקירה היסטורית של מוצר, חברה, דמות או תחום מסויים ולפעמים, באופן יותר אסוציאטיבי, סביב רעיון או הקשר מופשטים או כלליים.

הארכיון המלווה את הבלוג הנו ארכיון חי ומתעדכן, בו אני מציג פריטים שתיעדתי או אספתי אשר רלוונטיים לתחום
לחיצה על חלק מפריטים אשר מופיעים בפוסטים כתמונות תוביל לארכיון בו אפשר להתעמק בפריט ולמצוא מידע נוסף ותמונות נוספות.

לבלוג יש עמוד פייסבוק פעיל בו ניתן לעקוב ולהתעדכן כאשר עולים חומרים חדשים
https://www.facebook.com/aboutoys/

בובת חרס מיוון, התקופה הגיאומטרית אל מול איש פליימוביל משנות השמונים של המאה העשרים
צילום: שלומי איגר

שלומי איגר, מעצב תעשייתי, בוגר בצלאל. עוסק בעיצוב ופיתוח צעצועים ומשחקים. מלבד עיצוב צעצועים לתעשייה עוסק בעשייה רעיונית סביב עולם הצעצועים מבחינה תיאורטית והיסטורית תוך חיפוש אחר דימויים חדשים, תובנות ואסתטיקה חדשה בתחום זה.

ליצירת קשר:

shlomieig@gmail.com

לבלוג יש עמוד פייסבוק פעיל בו ניתן לעקוב ולהתעדכן כאשר עולים חומרים חדשים
https://www.facebook.com/aboutoys/

לאתר המעצב:

shlomieiger.com