תצוגת השח מט מכילה את המשחק המוכר ו”קרובי משפחה” שלו כמו ה”שאטאר” המונגולי, ה”שיאנג צ’י” הסיני  וה”שוגי” היפני, כולם בני השושלת המסועפת שמתחילה מהאב הקדמון, ה”צ’אטורנגה” ההודי, משחק של ארבעה צבאות הנלחמים זה בזה (אשר את הד.נ.א שלו אפשר לזהות בסימטריה והכפילות במשחק השח מט המוכר).

אחת התצוגות המעניינות בתערוכה היא של משפחת משחקי ה”לודו”- גרסה אירופאית פשוטה מהמאה ה19 של המשחק ההודי פאצ’זי (המתועד עוד מהמאה השישית). סביב לוח הפאצ’זי העשוי בד תלויות גרסאות פולניות של המשחק מהמאה ה20 ורובן נקראות באופן מפתיע “סיני” (CHINCZYK). האיורים על האריזות, בהתאמה, מתארים דימויים, נופים ודמויות סיניים. מה שמעניין הוא שאין כל קשר בין המשחק הזה לבין סין. כאמור מקור המשחק הוא הודי ולפולין הוא הגיע במאה העשרים דרך גרמניה..

המשחק הגרמני בעל השורשים ההודיים התקבע בתודעה הפולנית כסיני. תומאש מניח שההסבר לשם הוא פשוט שיקול שיווקי, שם “אקזוטי” שבידל את המשחק ממקבילו הגרמני.

בויטרינה המוקדשת למשחקי הכדור מוצגים מגוון כדורים וציוד לוויני מענפי ספורט שונים כמו התמרי היפני וחפצים שונים מעוטרים בסרטים ונוצות מעולם הבדמינגטון. אחד המוצגים המעניינים הוא כדורי “ספאק-טאקראו” (Sepak takraw) תאילנדיים קלועים בקש לצד גרסתם המתועשת היצוקה בפלסטיק. גרסת הפלסטיק נוצרה מתוך צורך לקבוע סטנדרט אחיד ומדויק לכדורים כדי שניתן יהיה לשלבם במשחקים אולימפיים.

משפחת משחקי הג’אגלינג אשר מתחילה במשחק חמש האבנים מציגה אוסף של חפצים הנע בין עצמות, חלקי מתכת, פלסטיק ועד כריות בד קטנות ואפילו בובות תפורות.

משחק הטנגרם הסיני מיוצג בתערוכה בצורה של קוביות טגרם ענקיות שמתאימות למשחק או לישיבה וכך משלבות בין תפקוד פונקציונלי אסתטי בחלל התערוכה לבין התנסות מעשית במשחק שהיא אחד המאפיינים הייחודיים בתערוכה  הזו.

סביבונים הם אחד מתחומי העניין העיקריים של תומאש ויש לו חיבה יתרה אליהם. כמשחק הקיים בגרסה כזו או אחרת כמעט בכל מדינה באסיה הם כמובן גם אחד האוספים הגדולים והמרשימים בתערוכה.

הסביבון, חפץ משחקי פשוט יחסית לייצור שעשוי להיות מיוצר בטכניקות שונות זכה לאורך ההיסטוריה לעשרות ואולי מאות גרסאות שונות שמתחו את גבולות הצורה, הגודל והחומר מהם הוא עשוי. סביבונים נוצרו ונוצרים לכל מנעד צורות  המשחק החל מבידור טהור ועד לספורט מקצועי. יותר מכל שאר המוצגים, הסביבונים בתערוכה פורצים את הגבול הגיאוגרפי שמציבה כותרת התערוכה ובויטרינה מוצגים סביבונים אסייתיים לצד פורפרות טורקיות, סביבוני הימורים אנגליים, סביבוני חנוכה, סביבונים מאפריקה ומהאמריקות. הזליגה של הסביבונים בין התרבויות היא הדדית ולא תמיד ניתן להצביע על המקור ועל כוון הנדידה.  במובן הזה תצוגת הסביבונים הרחבה מסכמת בעיניי את התערוכה ומשדרת את המסר שלה על עוצמת המשחק בתרבות לפעמים ככח מעצב, לפעמים כבבואה שלה ותמיד כסוכן שנע בין תרבויות שונות בהיותו פועל על מכנה משותף רחב, פרימיטיבי ואינטואיטיבי יותר מהשפה.

לצד הויטרינה של הסביבונים ישנה עמדה בה ניתן להתנסות במשחק בחלק מהם. עמדות דומות קיימות לצד חלק גדול מהמוצגים ומאפשרות לחוות את המשחקים בצורה ישירה ולא כמוצגים ויזואליים בלבד

ההתנסות המעשית וההיענות של הקהל היא גם סוג של הוכחה או הדגמה של המסר שמשחק הוא כוח יסודי בתרבות. במקרה זה עצם החשיפה וההתנסות דרך משחק לעומת חוויית הלמידה המקובלת במוזיאון מהווה מוצג בפני עצמו המחזק את תפיסתו של תומאש.

התערוכה “משחקים בתרבות” היא הרבה יותר מסקירה של משחקים אסייתיים. אופן התצוגה והבחירה לשלב בין המוצגים גם מוצגים מערביים הקשורים אליהם בונים סיפור הרבה יותר רחב על התרבות, מקום המשחק בה, יחסי הגומלין בין התרבויות השונות ולפעמים אפילו על האופן שבו נוצר ‘זכרון תרבותי’ כמו במקרה של משחק הלודו. המינון העדין בין תצוגה פורמלית ואינפורמטיבית לבין היכולת לחוות חוויה משחקית מאפשרת, במיוחד לילדים, חשיפה ישירה לתרבות אחרת דרך אותו המכנה המשותף עליו מספרת התערוכה- המשחק.

Playing with Culture: Traditional Asian Play and Games

Asia and Pacific Museum, Warsaw

Curator: Tomasz Madej

Website