מרגרטה שטייף נולדה בעיירה גינגן (Giengen) בגרמניה בשנת 1847. בגיל 18 חודשים היא חלתה במחלת הפוליו אשר השאירה אותה נכה לשארית חייה- היא נותרה משותקת בשתי רגליה ויד ימינה נחלשה והיתה למוגבלת בתנועה.

למרות הקשיים הרבים שנכותה הציבה לה, מיומניה ניכר כי מרגרטה הייתה ילדה פעילה, אופטימית ומלאת שמחת חיים ולא נתנה למגבלתה להשפיע עליה לרעה. מרגרטה אהבה ללכת לבית הספר בו למדה תפירה ידנית- פעולה שהיתה קשה לה מאד בגלל מוגבלותה ביד ימין. במקביל, למדה לנגן בסיטאר והחלה ללמד מוזיקה.

בכסף שחסכה מרגרטה מההוראה קנתה מכונת תפירה (מכונת התפירה הראשונה בעיירה הקטנה) מכונת התפירה, המותאמת להפעלה ביד ימין, היתה קשה מאד לתפעול על ידי מרגרטה ובתושייה ויצירתיות שאיפיינו אותה היא פיתחה טכניקה של תפירה הפוכה (כאשר המכונה מסובבת ב180 מעלות, הגלגל בצד שמאל והיא מושכת את הבד במקום לדחוף אותו). התמחותה בתפירה והעובדה שהיתה בעלת המכונה הראשונה בעיירה הפכו אותה לתופרת מבוקשת ואיפשרו לה להתפרנס בכבוד.

בשנת 1877 פתחה מרגרטה בית עסק קטן ללבד, חומר אשר נהיה מאד אופנתי באותן שנים, והחלה לייצר מוצרי לבד. בשנת 1880 נתקלה בדימוי של פיל אשר מצא חן בעינייה והחליטה ליצור צעצוע לבד בדמותו. התוצר היפה מצא חן בעיני אנשים והיא החלה לייצר פילים דומים כמתנות לילדים במשפחתה.

פיל |1886 | לבד | מרגרט שטייף | גרמניה. צילום: שלומי איגר

אחיה של מרגרטה, פריץ שטייף, זיהה את הפוטנציאל המסחרי בפילי הצעצוע וביקש מאחותו לייצר לו מספר דוגמאות, איתן הלך לעניין מפיצים.
פילי הצעצוע זכו להצלחה מסחררת ובעקבותם החלה מרגרט לייצר חיות נוספות כגון פודל, חמור, קוף וסוס.

פיל הלבד, איור מתוך קטלוג החברה | גרמניה. צילום: שלומי איגר

כאשר הצעצועים הצליחו והביקוש להם עלה, שיכנע פריץ את אחותו להעביר את בית המלאכה הקטן שלה מבית הוריה לחלל גדול יותר. בשנת 1890 הועבר העסק למפעל שנבנה במיוחד בשבילו והחברה הקטנה גדלה ושגשגה כאשר במפעל יוצרו אלפי צעצועים בעבודת יד בכל שבוע.

הילדה הנכה אשר היתה צפויה להיות תלויה כל חייה באנשים גדלה להיות אשה עצמאית, בעלת מפעל גדול המעסיק מאות עובדים.

צילום מתוך המפעל המשגשג
בתצוגה במוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

למרגרטה היתה חיבה עזה לילדים ולתינוקות והדמיון של ילדים נהנים מיצירותיה ליווה את תהליך היצירה שלה. היא היתה מעורבת מאד בגידול תשעת ילדיו של פריץ והתעקשה שכולם, כולל שלוש הבנות, ילמדו גם אנגלית וצרפתית.

ששה מתוך תשעת הילדים השתלבו במפעל בתפקידים שונים, אחד מהם, ריצ’רד, הפך עם הזמן להיות המעצב הראשי. לימים ריצ’ארד הפך להיות הממציא של אחד הצעצועים האייקוניים המאפיינים את החברה ואת עולם הבובות הרכות בכלל:

 בעקבות צפייה במופע דובים בקרקס, ריצ’ארד התרשם מאד מהמראה הכמעט אנושי של הדובים כאשר הם עומדים על שתי רגליים. הוא החל לצייר סקיצות של דובים עומדים מתוך מחשבה שצעצוע הדוב עשוי להיות פופולרי גם בקרב ילדים בנים. הסקיצות הפכו לדובי ה”טדי בר” (Teddy Bear) האיקוניים (אשר הומצאו, אגב, במקביל גם בארצות הברית, אך על כך אכתוב במאמר נפרד). לאורך השנים מכרה החברה מליונים רבים של דובי הטדי ברחבי העולם.

הסקיצות של ריצ'ארד לצעצועי דובים
בתצוגה במוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

דובי טדי של שטייף מתקופות שונות | מוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

אחד המאפיינים החשובים של מוצריה של מרגרטה שטייף נובע מהפרפקציוניזם שלה- מבחינתה, צעצוע “טוב” צריך להחזיק מעמד מאה שנים. הדבר בא לידי ביטוי בחומרי הגלם ובאיכות התפירה שמאפיינים את מוצרי החברה.

חתול| מרגרטה שטייף, מוזיאון הצעצועים במינכן. צילום: שלומי איגר

טלה| מרגרטה שטייף, מוזיאון הצעצועים במינכן. צילום: שלומי איגר

צילום מתוך קטלוג החברה בשנת 1903
בתצוגה במוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

השליטה של מרגרטה בכל האספקטים של המפעל ורצונה להקפיד על איכות הייצור כמו גם על רווחת עובדיה יצרו צורך לבנות את כל המפעל נגיש בצורה מירבית, כך שמרגרטה, על כסא הגלגלים, יכלה להגיע לכל מקום במפעל. כפועל יוצא מהיות המפעל נגיש- החליטה שטייף להעסיק במפעל עובדים נכים (מעשה שלא היה מקובל כלל באותן שנים)

העסקת עובדים נכים הנה דוגמה אחת מיני רבות לאופיה ההומני של שטייף ולעובדה כי היא הקדימה את זמנה. מרגרטה היתה אישה עצמאית שניהלה עסק ענק ומשגשג בתקופה שבה ציפו מנשים להשאר בבית, היא לחמה על זכותה להגן על עיצוביה, על קניינה הרוחני ועל זכויות היוצרים כאילו היו של גבר ויצרה תעשייה משגשגת ומקומות עבודה חדשים באיזור וזמן מאותגרים מבחינה כלכלית. כאשר כל זה נעשה במסגרת מגבלות פיזיות של נכות קשה מתוך תשוקה, אמונה ועקשנות רבה.

לבלוג יש עמוד פייסבוק פעיל בו ניתן לעקוב ולהתעדכן כאשר עולים חומרים חדשים https://www.facebook.com/aboutoys/

חתולים ועכברים| מרגרטה שטייף, מוזיאון הצעצועים בנירנברג. צילום: שלומי איגר