מריה מונטסורי נולדה באיטליה ב31 באוגוסט 1870. היא היתה האשה הראשונה באיטליה שסיימה תואר ברפואה והוכרה כרופאה.

ההתמחות של מריה היתה ברפואת ילדים ופסיכיאטריה ואת השנים הראשונות של הקריירה שלה היא הקדישה לחקר החינוך, בדגש על הפרעות מנטליות והתנהגותיות של ילדים. היא עבדה במרפאה פסיכיאטרית באוניברסיטת רומא וטיפלה בילדים שנקראו בזמנו “רפי שכל”. מריה האמינה כי ה”ליקויים” של הילדים נובעים מבעיה פדגוגית ולא רפואית- והחלה לפתח תיאוריה לגבי היכולת לטפל בילדים בכלים פדגוגיים.

מריה מונטסורי | ויקיפדיה | נחלת הכלל

בשנת 1899 הפכה מריה למנהלת של בית ספר לילדים עם אוטיזם ופיגור שכלי, מה שאפשר לה לבחון את התיאוריה שלה ולפתח אותה לשיטה פדגוגית. עד להגעתה הילדים בבית הספר היו זוכים להתעלמות מהצוות החינוכי, אשר לא היה מדבר עם הילדים או מפעיל אותם.
מריה דרשה מהצוות להתייחס וכבד את הילדים ויצרה סביבה עשירה בגירויים והפעלות ופעילויות בעלות מטרות “יעילות”.

העקרונות שהנחו אותה היו עבודה אינדיווידואלית עם הילדים, תצפיות, ניתוח ההתנהגות שלהם והצרכים הייחודיים והתאמת הפעילות לילדים באופן אישי.

בשנת 1901 הגיעה מריה למסקנה כי השיטה שלה מתאימה גם לילדים רגילים והמשיכה ללמוד פסיכולוגיה חברתית ופילוסופיה. בשנת 1904 סיימה את לימודיה עם הסמכה כפרופסור לאנתרופולוגיה חברתית ובשנת 1907 ייסדה באיטליה את בית הילדים הראשון בעל אופי סוציאלי “קאזה דיי באמביני” אשר היה מעון עם חיי חברה ואווירה חינוכית.

מתוך כריכת חוברת- סט כלים דידקטיים לשיטת מונטסורי
ניו יורק | ארה"ב | 1913
© Victoria and Albert Museum, London

השיטה שלה החלה לקבל הכרה בעולם והיא החלה להרצות בארה”ב ולהקים מרכזים וכיתות בהן צפו אנשי חינוך ולמדו את השיטה אשר הפכה בשנת 1926 למוכרת רשמית כאשר הוקם בארה”ב “ארגון מונטסורי האמריקאי”.

מונטסורי ברחה ממשטרו של מוסוליני מפני שסירבה להפוך ילדים לחיילים היא עברה לספרד, עזבה אותה להולנד עקב מלחמת האזרחים הספרדית ואת הולנד עזבה ב1939. בזמן מלחמת העולם השנייה עברה מריה להודו שם העבירה את שיטתה לאלפי נשים וגברים והשיטה נפוצה במזרח עד היום.

משטח לגירוי חוש המישוש ולמידת המושגים חלק ומחוספס
מתוך החוברת- סט כלים דידקטיים לשיטת מונטסורי
ניו יורק | ארה"ב | 1913
© Victoria and Albert Museum, London

השיטה של מריה הדוגלת בלמידה עצמית, הימנעות מהרצאה ושינון וחשיפה לידע דרך מחקר וסקרנות מתייחסת הרבה לסביבת הלימוד ולעזרי הלימוד. הסביבה, השמה את הילד במרכז על ידי שימוש בריהוט מתאים, מדפים נמוכים וכו’ ועזרי הלימוד אשר נוצרו מתוך דגש על גירוי חושי והיכולת להעסיק ולסקרן ילד לאורך זמן רב מתוך האמונה בלמידה עצמית וקיים דגש רב על סידור הרכיבים באובייקט ואופן הגשתם. מגוון העזרים והצעצועים משמשים על מנת למיין, להתאים ולהשוות עצמים על פי צורות, גודל, מישוש טעם וקול.

צעצועים התפתחותיים שונים |אוסף אגף הנוער | מוזיאון ישראל, ירושלים
צילום: שלומי איגר

ניתן ללמוד מעולם התוצרים הפיזיים של השיטה ולגזור ממנה המון דגשים חשובים לעולם פיתוח הצעצועים תוך הבנה כי הצעצועים הם כלים או “מפתח” להבנת העולם. צעצוע מונטסורי יכול להיות כלי לתרגול פעולה יומיומית או כלי לביצוע ניסוי או מחקר אשר מלמד משהו על העולם. כיום ישנן תיאוריות שונות בנוגע לצבעוניות או החומריות ה”נכונה” לצעצועים מונטסוריים והגישה הרווחת היא שימוש בצורות וצבעים ברורים ובסיסיים וקיימת גם נטייה כלשהי להעדפת עץ על פני פלסטיק (למרות שלדעתי האישית העדפה זו נובעת מתוך רומנטיקה וללא הסבר אמיתי). הרבה צעצועים לגילאי חצי שנה עד שלוש שנים אשר נפוצים כיום ומאד מוכרים מבוססים במידה מסויימת על השיטה או לפחות מתאימים לה. הרבה מהערכים והעקרונות שהגתה ופיתחה מריה מתאימים ליישום בטווח רחב של צעצועים ויכולים “לחיות” בצעצועים התפתחותיים גם אם אינם פדגוגיים באופיים.