הוגה: מריה מונטסורי

בשנת 1901 הגיעה מריה למסקנה כי השיטה שלה מתאימה גם לילדים רגילים והמשיכה ללמוד פסיכולוגיה חברתית ופילוסופיה. בשנת 1904 סיימה את לימודיה עם הסמכה כפרופסור לאנתרופולוגיה חברתית ובשנת 1907 ייסדה באיטליה את בית הילדים הראשון בעל אופי סוציאלי “קאזה דיי באמביני” אשר היה מעון עם חיי חברה ואווירה חינוכית.

השיטה שלה החלה לקבל הכרה בעולם והיא החלה להרצות בארה”ב ולהקים מרכזים וכיתות בהן צפו אנשי חינוך ולמדו את השיטה אשר הפכה בשנת 1926 למוכרת רשמית כאשר הוקם בארה”ב “ארגון מונטסורי האמריקאי”.

מונטסורי ברחה ממשטרו של מוסוליני מפני שסירבה להפוך ילדים לחיילים היא עברה לספרד, עזבה אותה להולנד עקב מלחמת האזרחים הספרדית ואת הולנד עזבה ב1939. בזמן מלחמת העולם השנייה עברה מריה להודו שם העבירה את שיטתה לאלפי נשים וגברים והשיטה נפוצה במזרח עד היום.

השיטה של מריה הדוגלת בלמידה עצמית, הימנעות מהרצאה ושינון וחשיפה לידע דרך מחקר וסקרנות מתייחסת הרבה לסביבת הלימוד ולעזרי הלימוד. הסביבה, השמה את הילד במרכז על ידי שימוש בריהוט מתאים, מדפים נמוכים וכו’ ועזרי הלימוד אשר נוצרו מתוך דגש על גירוי חושי והיכולת להעסיק ולסקרן ילד לאורך זמן רב מתוך האמונה בלמידה עצמית וקיים דגש רב על סידור הרכיבים באובייקט ואופן הגשתם. מגוון העזרים והצעצועים משמשים על מנת למיין, להתאים ולהשוות עצמים על פי צורות, גודל, מישוש טעם וקול.

ניתן ללמוד מעולם התוצרים הפיזיים של השיטה ולגזור ממנה המון דגשים חשובים לעולם פיתוח הצעצועים תוך הבנה כי הצעצועים הם כלים או “מפתח” להבנת העולם. צעצוע מונטסורי יכול להיות כלי לתרגול פעולה יומיומית או כלי לביצוע ניסוי או מחקר אשר מלמד משהו על העולם. כיום ישנן תיאוריות שונות בנוגע לצבעוניות או החומריות ה”נכונה” לצעצועים מונטסוריים והגישה הרווחת היא שימוש בצורות וצבעים ברורים ובסיסיים וקיימת גם נטייה כלשהי להעדפת עץ על פני פלסטיק (למרות שלדעתי האישית העדפה זו נובעת מתוך רומנטיקה וללא הסבר אמיתי). הרבה צעצועים לגילאי חצי שנה עד שלוש שנים אשר נפוצים כיום ומאד מוכרים מבוססים במידה מסויימת על השיטה או לפחות מתאימים לה. הרבה מהערכים והעקרונות שהגתה ופיתחה מריה מתאימים ליישום בטווח רחב של צעצועים ויכולים “לחיות” בצעצועים התפתחותיים גם אם אינם פדגוגיים באופיים.