מוסטנג | מצעצועי סוסים למכוניות

הקשר העתיק  והמורכב בין בני האדם לשאר בעלי החיים בא לידי ביטוי בתחומי היצירה השונים של האדם. בעלי החיים שימשו מושא לתיאור ביצירות אמנות (הציורים הראשונים) ודימוים של חיות או חלקי חיות שימשו לעיטור וקישוט חפצים ויצירות. כמובן, גם צעצועים בדמויות של חיות הם בין הצעצועים העתיקים שבנמצא ונשארו פופולאריים ואהובים עד היום.
מבין דימויי החיות בצעצועים נפוץ ביותר דימוי הסוס. בשונה מצעצועי חיות אחרים אשר תפקידם במשחק הוא עצמאי כחיית בר, בית או משק- צעצועי סוסים רבים נבנו כהשלמה לצעצועים בדמויות אדם.

דימוי הסוס והרוכב או המשחק ברכיבה על סוס אינם משחק בחיה אלא משחק בפנטזיה האנושית על כוחות על, על היכולת לנוע מהר ולהיות חזק. בדיוק את הפנטזיה הזו הגשימה בסוף המאה התשע עשרה המכונית אשר העניקה לאדם עוצמה ומהירות בלתי נתפסים, ובדומה לסוס, הפכה מיד למושא הפנטזיה של ילדים מסביב לעולם.

בקטע אנסה לסקור בכלליות את הדימוי של הסוס כצעצוע באופן שמבדל אותו משאר צעצועי החיות וארצה להציע בדרך זו התבוננות חדשה בצעצועי סוסים בתור האבות הקדומים של צעצועי המכוניות בימינו.

לסוסים בצעצועים ישנם שלושה מופעים עיקריים: צעצועי גרירה, סוסי עץ (Hobby-horse) וסוסי נדנדה (Rocking horse). שלושת צורות הצעצוע הללו שונות מעט בעיניי מצעצועי חיות אחרים.

צעצועי גרירה היו קיימים וקיימים עד היום בדמויות של חיות שונות, בשונה מחיות אחרות הסוס כצעצוע גרירה יופיע לרוב לא בצורתו הפראית אלא מוכן לרכיבה- עם רתמות ואוכף ובמקרים מסוימים עם רוכב (קבוע או ניתן להסרה) או כרכרה. השילוב של ציוד הרכיבה בדימוי, במקרים רבים כבר בתבנית הצעצוע כאילו היה הציוד חלק אורגני מגוף הסוס, מדגיש את העובדה שצעצועי הסוסים היו דימוי של כלי תחבורה ולא דימוי של חיית פרא.

הגלגלים המאפשרים לצעצועי הסוס השונים את תנועתם זרים מאד לדימוי. בין הגישות השונות להטמעתם בצעצוע אפשר למצוא דימוי חוזר לאורך ההיסטוריה של סוס “רכוב” על פלטפורמה עם גלגלים. הדימוי החדש שנוצר הוא סוס סטטי על פלטפורמה ניידת- מה שמדגיש את היותו של הסוס “אייקון” המסמל תנועה- במקרה זה כמעט באופן סמלי או קישוטי על גבי משטח נע.

בשני המקרים הנוספים- סוסי העץ וסוס הנדנדה הבידול בולט עוד יותר. כבר משמותיהם ניתן להבין שצורות משחק אלו ייעודיות לדימוי הסוס וגם אם ניתן למצוא לעיתים רחוקות דימויים שונים, ברירת המחדל בצעצוע זה היא סוס.

סוסי העץ הם צורת צעצוע עתיקה ביותר, הפשטות שלה- מקל עם דימוי ראש סוס בקצה הפכה אותה לנפוצה ופופולרית בתקופות עתיקות. המשחק נובע מעצם תנוחת הרכיבה על אובייקט מופשט כמעט לחלוטין וכל ה”הפעלה” מתבצעת על ידי הרוכב. תנוחת הרכיבה היא כל כך אייקונית וטבעית לילדים החיים בסביבה בה יש סוסים שמספיק חפץ כל כך פשוט לייצור של פנטזיה כל כך חיה ומורכבת.

א.ה. גומבריך, אחד מחוקרי האמנות החשובים במאה העשרים משתמש ביכולת הזו של האדם לדמיין את סוס העץ מתוך דימוי מופשט במאמרו העוסק בדימויים פיגורטיביים בתודעה ובאמנות חזותית. (“סוס העץ, או שורשי הצורה האומנותית” ( “Meditations on a Hobby Horse or the Roots of Artistic Form”) א.ה גומבריך, 1963)

סוסי הנדנדה הם צעצועים מאוחרים יותר מאשר סוסי העץ ומקורם ככל הנראה במאה ה17.
למעשה מדובר בנדנדה ביתית, אשר בשונה מכיסא נדנדה למשל, הישיבה עליה היא בתנוחת רכיבה. במקרה זה הדימוי נובע מתוך הקונוטציה של תנוחת הרכיבה כאשר הפונקציה המשחקית העיקרית היא ככל הנראה הנדנוד עצמו.

בין סוסי העץ לסוסי הנדנדה קיימת צורת משחק נוספת בדמות הסוס- “Barrel horse”- גוף גלילי עם ראש סוס, לפעמים ארבע רגליים ועם גלגלים.

משלושת צורות הצעצוע הללו ניתן ללמוד על התשוקה של האדם לעוצמה ולמהירות שמאפשר הסוס. נראה שהרצון לנוע מהר הוא כל כך בסיסי עד שנוצר דימוי אוניברסלי של רכיבה אשר התגשם בדמות משחק וצעצוע. ומלבד הפנטזיה- לסוסים בתקופות השונות היה תפקיד חיוני בתרבות, הם היו מכריעים מלחמות, איפשרו תנועה והעברת מסעות וכמו המכונית כיום, איפשרו לבעליהן חופש תנועה ותעסוקה. שילוב תכונות אלו הפך את הסוסים לאייקון ולסמל סטטוס בכל תרבות בה לקחו חלק.

מלבד הצעצועים בהם חלקיו התחבורתיים של הסוס (רתמות, אוכף וכו’) הם חלק מהסוס,  קיימים צעצועים רבים של הדימוי השלם “פרש” ללא יכולת להפריד את הדימוי לרכיביו, או צעצועי סוסים בהם ייעודיות הסוס לרכיבה באה לידי ביטוי בצורת הסוס או הפרש באופן מובהק המשפיע על עיצוב הדימוי ובכך הופכים הסוס והרוכב לסט המבוסס על מחבר.

עד סוף המאה התשע עשרה, הסוסים היו אמצעי התחבורה היבשתי והעירוני העיקרי, ולמעשה הערים תוכננו לתנועת סוסים. בכנס תכנון עירוני שהתקיים בשנת 1898 בניו יורק עסקו המתכננים בעיקר בשאלה העיקרית שהטרידה בזמנו את כל מתכנני הערים: כיצד להתמודד עם כמויות צואת הסוסים האדירות אשר נערמות ברחובות.  

החל מהמחצית השנייה של המאה התשע עשרה, בעקבות המצאת מנוע הבעירה הפנימית נוצרו במקביל סוגים שונים של רכבים ממונעים אשר הלכו ונהיו פופולריים וזולים ככל שהתקדמו הממציאים ושיפרו אותם. בתחילת המאה העשרים עם יצירת קווי הייצור התעשייתיים הראשונים של רנסום אולדס ואחריו של הנרי פורד, תפסה הפופלריות של המכונית תאוצה ועם השנים החליפה לחלוטין את תפקידיו השונים של הסוס.

אבל נראה כי המכונית החליפה את הסוס לא רק בתפקידו הפרקטי בחיי האדם- אלא גם בתפקיד  התרבותי.

לילדים בתרבויות הרכובות היווה הסוס שאיפה לבגרות ולעצמאות. כמו מכונית, סימל הסוס עוצמה וסטטוס. סוגי סוסים שונים, בדומה לחברות רכב, נחשבו יותר מאחרים. ככלי תחבורה זכה הסוס לשריונות מיגונים וקישוטים אשר הפכו אותו לעמיד יותר או ססגוני יותר. מלבד את רוכבו נשא הסוס מסר תרבותי וזכה ל”עיצובים” שונים בשימושיו השונים, ממש כמו כלי תחבורה.

מיד עם הופעתן של המכוניות הראשונות הופיעו גם הצעצועים המייצגים אותם ומפתיע כמה מהר לאחר הופעתה הפכה לאחד הדימוייים הפופלריים ביותר לצעצוע בקרב בנים. בדומה לסוס- המכונית תפסה מקום של כבוד בעולם הפנטזיות של הילדים וכמו צעצועי סוסים- היא הופיעה בשתי צורות המשחק: מכוניות צעצוע מיניאטוריות למשיכה, דחיפה והפעלה מכאנית(בדומה לצעצועי סוסים)  ומכוניות גדולות לנהיגה (בדומה לסוס העץ וסוס הנדנדה). בתחילת המאה ה20 יצרו מפעלי צעצועי הפח בגרמניה צעצועי מכוניות רבים.

בשנות החמישים צעצועי הפח העדינים והאהובים פינו את מקומם לצעצועי הפלסטיק. הפלסטיק, הזול והמדויק, איפשר לייצר צעצועי מכוניות נאמנים לדגמים מקוריים בעלויות זולות יחסית והנאמנות למקור הפכה לנושא קריטי בעיניי הילדים, אשר ידעו בדיוק באיזה דגם של איזו חברה הם רוצים לשחק.

במקביל לצעצועים המיניאטוריים שיכלו לשמש למשחק של נהיגה פרועה, תאונות דרכים או מרוצי מכוניות, התפתחו מכוניות הפדאלים- מכונית פדאלים בדומה לתלת אופן, היא למעשה אופניים מרובי גלגלים, מה שמעניין הוא שבמהלך המאה ה20 ובעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה- הלכו והתרבו מכוניות הפדאלים אשר ניסו להידמות לדגמי מכוניות אמיתיים. בדומה לסוסי הנדנדה- מכונית פדלים או מכונית רכיבה (“בימבה”) יכלה להיראות בכל צורה, אך נראה שהפנטזיה לנהוג ולשלוט ברכב (כמו בזמנו הפנטזיה לדהור) היא כל כך עוצמתית שהדימוי הנפוץ שהתקבע לצעצועים אלו הוא של מכוניות, ובמהלך המאה ה20, של מכוניות מדגמים ספציפיים.

ניתן לראות שלאורך ההיסטוריה היו לצעצועי הסוס תפקידים ייחודיים במשחק אשר בידלו אותם משאר צעצועי החיות. מהשימושים והעיצובים ההיסטוריים, בהם ציוד הרכיבה הוא חלק מהסוס או לחילופין, עיצוב הסוס מבוסס על יכולתו לשאת רוכב ניתן להסכים כי במקרים רבים צעצוע בדמות סוס הוא צעצוע של כלי תחבורה. כניסת המכוניות לתרבות יצרה דימוי חדש שהחליף במידה רבה את סוס הרכיבה, אך הבדל עקרוני אחד גרם לדימוי החדש להיות “מתאים” יותר לעולם הצעצועים-  הדרך הנפוצה באלפי השנים האחרונות ליצור תנועה בצעצוע היא שימוש בגלגל, הגלגל, אשר אינו קיים בטבע, זר לדימוי הסוס ו”מסגיר” את הצעצועיות שלו. מבחינה זו, צעצוע של מכונית כנקודת מוצא, נאמן יותר למקור לעומת צעצועי סוסים, בהם התנועה המכאנית מתחרה בדימוי האורגני באופן שיצר לאורך ההיסטוריה פתרונות ופרשנויות רבים להפשטת דימוי הסוס לכדי צעצוע.