רובוטים

יצורים דמויי אדם מעשה ידי אדם הופיעו בתרבויות שונות ובתקופות שונות במיתולוגיה, באגדות ובהקשרים פולחניים. מפסלים חיים ביוון ובמצריים העתיקות דרך הגולם מפראג והמפלצת של ד”ר פרנקשטיין, דימוי זה הצית את דמיונם של אנשים מאז ומעולם וככל שהתקדמה הטכנולוגיה הלך הדימוי והשתכלל.

מקור המונח “רובוט” (robot) הוא במילה הצ’כית “Robota” שמשמעותה “עבודת פרך” והוא נטבע לראשונה על ידי המחזאי הצ’כי קרל צ’פק (Capek,Karel) במחזה בשם “R.U.R” שכתב בשנת 1920.
המחזה מתאר מפעל (“Rossum’s Universal Robots”) המייצר עבדים מלאכותיים במטרה לפטור את האנושות מהעבודות הפיזיות.

המילה כיום משמשת לתיאור של מכונה אוטומטית מונחית תוכנה אך בתרבות הפופולרית, במדע הבדיוני ובשפת היום יום ממשיכה המילה לתאר יצורים מלאכותיים דמויי אדם.

צעצועי רובוטים, פסל הגולם מפראג וברקע בובות ברבי, מוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

חוקר הקולנוע פרופסור ג’יי פי טלוט טוען כי דמוי האדם המלאכותי, רובוט על כל צורותיו, הוא למעשה הדימוי הנפוץ והחשוב ביותר במדע הבידיוני, המופיע מראשית הז’אנר ועד ימינו, ומייצג (על פי טלוט) את המפגש בין האדם לטכנולוגיה, מה שלמעשה עומד בליבו של הז’אנר.

יותר מכך מציע טלוט כי דמות הרובוט- היא אמצעי דרכו ניתן לבחון את השינוי ביחס של האדם למדע, לטכנולוגיה ואפילו לעצמו.

עולם המדע הבדיוני כמו עולם הפנטזיה והאגדה הוליד שלל דימויים אשר עובדו והתגשמו בדמות צעצוע. בשונה מעולמות ספרותיים אחרים, המדע הבדיוני מתאר (לרוב) עולמות עתידניים, רוויים בטכנולוגיות, נשקים וכלי תחבורה אשר קל להבין את תרגומם המהיר לתחום הצעצועים.

כיום ישנם סוגים רבים של צעצועי רובוטים והדימוי מפוצל לכוונים שונים, בקטע זה אני מתייחס לצעצוע הרובוט ה”קלאסי”- האיש המכאני, המכונה האנושית.

לאחר מלחמת העולם השנייה פעלה ארצות הברית לשיקום הכלכלה היפנית, אחד האמצעים המרכזיים היה שיקום התעשייה. הדבר נעשה על ידי העברת תעשיות לא רווחיות הדורשות כח אדם רב ליפן. בין תעשיות אלו היתה תעשיית הצעצועים. צעצוע הרובוט הנחשב לראשון הגיע בשנות הארבעים מאותה תעשייה מתפתחת אשר הפכה לימים לחוד חנית בתחום של צעצועי רובוטים ורובוטיקה בכלל.
הצעצוע הוא הרובוט הצהוב “ליליפוט” אשר אופייני לתעשיית צעצועי הפח היפנית של אותן שנים.

“ליליפוט” היה צעצוע בעל מנגנון מתיחה הנע על שתי רגליים. ההליכה המגושמת שלו שמאפיינת את שיטת תנועה זו התאימה לדימוי הקובייתי והמכאני בשונה מצעצועי קפיץ מאותה תקופה אשר תיארו דמויות אנושיות או חיות.

ליליפוט, שנות הארבעים, יפן
. מוזיאון הצעצועים נירנברג, גרמניה. צילום: שלומי איגר

צעצוע הרובוט האייקוני הבא שיוצר ביפן היה “The Atomic man” שיוצר ככל הנראה בשנת  1949 וניתן כמתנה בכנס מדע בדיוני בניו יורק בשנת 1950. באופן אירוני ומטריד האיור על אריזת הצעצוע הוא הרובוט, ענק, הולך בין בניינים קטנים בעיר המכוסה בענן המזכיר אולי פטרייה גרעינית.

צעצועי הרובוטים היפניים הצליחו בארצות הברית והחל משנות החמישים גם התעשייה המקומית החלה לפתח ולייצר צעצועי רובוטים משלה.

אחד הרובוטים האמריקאיים הראשונים והפופולריים היה רוברט הרובוט של חברת Ideal Toy מניו יורק– רובוט פלסטיק מכאני הפועל על סוללות, אשר היה משוכלל בהרבה מצעצועי הקפיץ. אחד המאפיינים הייחודיים שלו היה שהוא היה “מדבר”.

“I am Robert Robot, Mechanical Man. Ride me and steer me where ever you can, I am robert Robot, Mechanical Man”.

רוברט הרובוט, שנות החמישים, ארה"ב.
מוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה. צילום: שלומי איגר

במקביל יוצרו בארצות הברית צעצועי רובוטים פופולריים רבים כמו Z-Man, Robot Dog, Big Max ועוד.
הרובוטים האלו ליוו את התפתחות הטלוויזיה שהביאה איתה שלל סדרות מדע בדיוני אשר הציתו את דמיונם של הילדים ששיחקו ברובוטים, ניהלו ביניהם קרבות וחלמו להיות חזקים ו”משוכללים” כמו האנשים המכאניים.

המדע הבדיוני הפופולרי המשיך לצבור תאוצה ובשנת 1956 יצא לאקרנים הסרט “הכוכב האסור”
(Forbidden Planet) בבימויו של פרד מ. ווילקוקס אשר הביא לעולם את “רובי הרובוט” שהפך לאחד מצעצועי הרובוטים האייקוניים הפופולריים ביותר (ויתכן גם שאחד הצעצועים אשר זכו להכי הרבה חיקויים)

הרובוט הבנוי במבנה המזכיר חליפות אמודאים ישנות תורגם בקלות לצעצוע מכאני. המבנה הגס והמפרקים הגדולים התאימו במיוחד ליצירה של צעצוע מכאני וחופת הזכוכית השקופה תורגמה לחופת פלסטיק שיצרה מראה עשיר ומשוכלל.

צעצועי רובי הרובוט, מוזיאון הצעצועים במינכן. צילום: שלומי איגר

רובי הרובוט במוזיאון הילדות בלונדון, אנגליה. צילום: שלומי איגר

גם שיגורה של הספוטניק בשנת 57 ומירוץ החלל תרמו לפופלריות של המדע הבדיוני ותוצריו הנלווים. האסתטיקה של חלליות, רובוטים, רכבי חלל וטילים נכנסה לחדרי הילדים בארצות הברית ובברית המועצות והפכה לחלק אינטגרלי מעולם הילדות.

המעבר מרובוטי פח לרובוטי פלסטיק יצר סיטואציה מעניינת בה העיצובים ניסו לתת לצעצועי הפלסטיק אופי מתכתי, זה נעשה בעיקר על ידי שימוש בגיאומטריות פשוטות כמו קובייה או גליל, משטחים ישרים, ריבוי של סימני חיבור מדומים כמו חריצים, פתחים, ברגים וניטים אשר פוסלו בחומר ללא צורך אמיתי וכמובן שימוש בפיגמנטים מטאליים.

אלמנטים נוספים כמו אנטנות, פנסים, פתחים דמויי כונסי אויר ועוד כיסו את הרובוטים כדקורציה או ליצירת מאפיינים קריקטוריסטיים כמו השימוש הנפוץ בצורות דמויות פנסים ליצירת עיניים.

מאפיין נוסף של צעצועי הרובוטים משנות השישים עד השמונים הוא השפעתם מתעשיית מוצרי האלקטרוניקה הביתיים- לרובוטים רבים היה מסך דמוי טלויזיה בבטנם (לעיתים עם הקרנה נעה על המסך) והם עוטרו בשעונים, כפתורים ופקדים אשר נתנו להם אופי של מכשיר משוכלל, הרבה בהשפעת המחשבים אשר התפתחו במקביל. האייקון הקובייתי ועמוס הסממנים המכאניים, לעיתים עד כדי גרוטסקיות, אפיין את דמויות הרובוטים לאורך העשורים הבאים.

רובוט פלסטיק, מוזיאון הצעצועים במינכן, גרמניה
אנטנות, פנסים, כונסי אוויר ומבערים ברוח תעשיית החלל האמריקאית
צילום: שלומי איגר

רובוטים, השמאלי יוצר ביפן בשנות השבעים, מוזיאון הצעצועים באנטליה, תורכיה
שעונים, כפתורים ומסך בהשפעת מוצרי אלקרוניקה
צילום: שלומי איגר

במהלך השנים התפתח דימוי הרובוט ונעשה מורכב. יצירות מדע בדיוני חדשות, סדרות טלויזיה וחברות צעצועים הרחיבו את היריעה ואת ההגדרה ונוצרו שלל משפחות רובוטים חדשות אשר באו לידי ביטוי בתעשיית הצעצועים.

מאפיינים רבים כמו האופי המתכתי, צינורות, קפיצים וכו’ חזרו על עצמם בצעצועים השונים כמו גם השפעות מובהקות מעולם עיצוב הרכב ותעשיית החלל אשר התפתחו במקביל.

Mild Girl
רובוט | שנות השמונים | יפן
צילום: שלומי איגר

רובוט על שלט וסוללות | שנות השמונים או התשעים | יפן
צילום: שלומי איגר

רובוט | 2000+ | הזרקת פלסטיק ומנכנון מכאני | סין
Hans Novelty Ltd.
צילום: שלומי איגר

רובוט |2009| הזרקת פלסטיק ומנכנון מכאני | סין
צילום: שלומי איגר

לאורך כל השנים נשארו יפן וארצות הברית מובילות גם בתעשיית הצעצועים עצמם אבל גם בהכתבת הערכים האסתטיים והתרבותיים הייחודיים לכל אחת מהן.

בשנות השמונים והתשעים השתכללו צעצועי הרובוטים והדימוי הנוקשה הלך והתרכך, נהיה קצת יותר אנטומי גם בזכות האסתטיקה של הרובוטים בתרבות המנגה והאנימה היפנית. מלבד ההשפעה מעולמות התעשייה והטכנולוגיה, עיצוב הרובוטים הושפע גם ממקורות אקזוטיים יותר כמו מסיכות ופיסול בתרבויות עתיקות או רחוקות.

הקשר ההדוק בין טלויזיה- רובוטים וצעצועים בא לידי ביטוי בשנות השמונים כאשר חברת צעצועים יפנית יזמה תוכן טלוויזיוני ייעודי ליצירת צעצועים ויצרה את הסדרה “רובוטריקים” שהפכה לאחת מסדרות צעצועי הרובוטים הגדולות והמצליחות בידי חברת “האסברו” האמריקאית.

על הרובוטריקים וצעצועי הרובוטריקים אכתוב בנפרד אך עיצוב הרובטריקים האייקוני השפיע מאד על סגנון צעצועי הרובוטים שבאו אחריו. בעיצוב הרובוטריקים הראשונים ניתן לראות בבירור סגנונות עיצוביים אופייניים לשנות השמונים. מלבד ההשפעות האקזוטיות העיצוב מושפע מאד מסגנונות אשר שלטו באותה תקופה בתעשיית הרכב והחלל ובדגש על תעשיית הרכב היפנית.

המשטחים הישרים והעיטורים הגיאומטריים (צורות טרפזיות) מאפינים את התקופה.

רובוטריק | 1984 | פלסטיק מוזרק ורכיבי מתכת | HASBRO | יוצר בסין
צילום: שלומי איגר

דימוי הרובוט בתרבות הוא דימוי מורכב וטעון העוסק בהגדרת האדם, האנושיות והקשר המורכב בין האדם אל הטכנולוגיה. מופעיו של הרובוט על סוגיו השונים בתרבות הם רבים ומגוונים וחלקם הגדול מורכבים או טעונים מידי מכדי להיות מאומצים לעולם הצעצועים. כצעצוע, הרובוט הוא דימוי מיוחד שנע בין הגסות המכאנית ולפעמים אלימה של מכונה לבין איזכור של דמות, לרוב אנושית, המסוגל לעורר הזדהות וליצור סיפור.

בנוסף, צעצוע הרובוט מקבל על עצמו באופן מאד טבעי ומחמיא את המכאניזם אשר לרוב מהווה מגבלה בצעצועים.

מפרקים, ברגים, כבלים וצירים, חלקים טכניים אשר לרוב נעשה מאמץ לטשטש אותם, מתמזגים בצעצועי הרובוטים כחלק אינטגלי מהעיצוב ולעיתים אפילו עוברים העצמה, הגזמה או העברה לחזית המוצר. כך גם התנועה המגושמת אשר אפיינה את הצעצועים המכאניים עד העשור האחרון התקבלה בחן וכחלק מהדימוי בצעצוע רובוט. נראה שבאופן מודע, בחרו לעיתים חברות צעצועים לייצר צעצועי רובוטים במקום לנסות לייצר דימוי חייתי. במידה מסויימת אפשר להגיד שדימוי הרובוט “שחרר” אותן מהצורך להסתיר את המאפיינים המכאניים ולהתמודד עם מגבלות התנועה. תכונה זו בשילוב עם הקסם והפנטזיה שבדימוי של אדם-מכונה יצרו מוטיבציה משותפת של הילדים וחברות הצעצועים והפכו את הרובוט לצעצוע אולטימטיבי.  

צעצועי רובוטים, מוזיאון הצעצועים של מינכן, גרמניה
צילום: שלומי איגר